Storch's Notes

 

Shevus Hadayanim

Introduction to Shevuos

4 Lavin of Shvuos

רמב"ם הלכות שבועות הקדמה

הלכות שבועות. יש בכללן חמש מצות, אחת מצות עשה, וארבע מצות לא תעשה. וזה הוא פרטן: (א) שלא לישבע בשמו לשקר. (ב) שלא לישא בשמו לשוא. (ג) שלא לכפור בפקדון. (ד) שלא לישבע על כפירת ממון. (ה) לישבע בשמו באמת. וביאור מצות אלו בפרקים אלו.

 

שבועת ביטוי

 

רמב"ם הלכות שבועות פרק א הלכה א

ארבעה מיני שבועות הן: שבועת ביטוי ושבועת שוא ושבועת הפקדון ושבועת העדות, שבועת ביטוי הוא שנאמר בתורה או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב, והיא נחלקת לארבעה חלקים, שתים להבא, ושתים לשעבר, כגון שנשבע על דבר שעבר שנעשה או שלא נעשה, ועל דבר שעתיד להיות שיעשה ושלא יעשה.

 

רמב"ם הלכות שבועות פרק א הלכה ג

נשבע אחת מארבע מחלוקות אלו והחליף כגון שנשבע שלא יאכל ואכל או שיאכל ולא אכל או שאכלתי והוא לא אכל שלא אכלתי ואכל הרי זו שבועת שקר, ועל זה וכיוצא בו נאמר לא תשבעו בשמי לשקר, ואם נשבע לשקר במזיד לוקה, בשוגג מביא קרבן עולה ויורד שנאמר ונעלם ממנו והוא ידע ואשם וגו'.

 

שבועת שוא

 

רמב"ם הלכות שבועות פרק א הלכה ז

רביעית שנשבע על דבר שאין כח בו לעשות, כיצד כגון שנשבע שלא יישן שלשה ימים לילה ויום רצופים, או שלא יטעום כלום שבעה ימים רצופים וכן כל כיוצא בזה, כל הנשבע שבועת שוא מארבע שבועות אלו עובר בלא תעשה שנאמר לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, ואם היה מזיד לוקה ג ואם היה שוגג פטור מכלום.

 

 

שבועת הפקדון

 

רמב"ם הלכות שבועות פרק א הלכה ח

שבועת הפקדון כיצד, כל מי שיש ממון חבירו בידו בין פקדון בין מלוה או שגזלו או עשקו או מצא לו אבדה ולא החזירה וכיוצא בזה ותבע ממנו ממון שיש לו בידו וכפר בו הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר לא תכחשו זו אזהרה לכפירת ממון, ואין לוקין על לאו זה, ואם נשבע לו על שקר על ממון שכפר בו הרי זה עובר בלאו אחר ועל זה נאמר לא תשקרו איש בעמיתו זו אזהרה לנשבע על כפירת ממון, ושבועה זו היא הנקראת שבועת הפקדון.

 

ספר המצוות לרמב"ם מצות לא תעשה רמט

והמצוה הרמ"ט היא שהזהירנו מהשבע על כפירת ממון המוטל עלינו והוא אמרו (שם) ולא תשקרו איש בעמיתו. המשל בזה כי כשכפר בפקדון כבר עבר על אמרו יתעלה לא תכחשו וכשנשבע לשקר על כפירתו עבר על אמרו לא תשקרו. ובספרא (שם) ולא תשקרו מה תלמוד לומר לפי שנאמר ונשבע על שקר למדנו עונש אזהרה מניין תלמוד לומר ולא תשקרו. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בחמישי משבועות. ושם התבאר שמי שנשבע שבועת שקר על כפירת ממון עובר בשני לאוין, משום לא תשבעו בשמי לשקר ומשום לא תשקרו איש בעמיתו:

 

שבועת העדות

 

רמב"ם הלכות שבועות פרק א הלכה יג

כיצד שגגת שבועת העדות, כגון שנעלם ממנו שחייבין עליה קרבן וידע ששבועה זו אסורה ושהיא שקר, וזדונה שידע שחייבין עליה קרבן, אבל אם לא ידע שהיא אסורה או ששכחו העדות ונשבעו ואח"כ נודע להם שהן יודעין לו עדות ושנשבעו על שקר הרי אלו אנוסין ופטורין אף מן הקרבן.

 

רמב"ם הלכות שבועות פרק ט הלכה יד

כל מקום שאמרנו פטור, פטור משבועת העדות אבל חייב בשבועת ביטוי והוא שנשבע או שענה אמן אם השביעו אחר שהרי נשבע על שקר, אבל המחוייב בשבועת העדות אע"פ שהוא נשבע על שקר ואע"פ שהוא מזיד אינו חייב משום שבועת ביטוי אלא משום שבועת העדות בלבד, שהרי הכתוב הוציא שבועת העדות מכלל שבועת ביטוי לחייב המזיד בה כשוגג בקרבן אבל לא במלקות שנאמר לאחת מאלה, במין אחד ממיני שבועות אתה מחייב הנשבע ואי אתה מחייבו בשני מינין עד שיהיה חייב בדין שבועת העדות ובדין שבועת ביטוי.

 

There is no independent issur for shvuas haedus rather part of shvuas bituy.

 

שבועת הדיינין

 

רמב"ם הלכות שבועות פרק יא הלכה ד

שבועה זו שמשביעין הדיינים למי שנתחייב שבועה היא הנקראת שבועת הדיינין, בין שהיה חייב בשבועה זו מן התורה בין שהיה חייב בה מדברי סופרים.

 

What lav are you violating?

 

רמב"ם הלכות שבועות פרק יא הלכה כ

דבר ברור וגלוי שכל הנשבע שבועת הדיינין או שבועת הסת בשקר שיהא חייב משום שבועת הפקדון שכבר נתבארו משפטיה ואינו לוקה ואע"פ שהוא מזיד ונתחייב לשלם מה שנשבע עליו בתוספת חומש שהוא רביע הקרן עד שיהיה הוא וחומשו חמשה, ומביא קרבן אשם אם יש שם בית (דין) כמו שבארנו. +/השגת הראב"ד/ ואע"פ שהוא מזיד וכו'. א"א אחר שתיקנו הגאונים שאין בשבועתנו לא שם ולא כנוי אין בהם לא חומש ולא אשם שאינן אלא ענין קללות לחוטא.+

 

Relationship between Shevuas Hadayanim and Pikadon

How they are similar. Is it that it is the same result (punishment) for different shvuos or is it that they are the same shvuah with the same details?

רש"י מסכת שבועות דף לח עמוד ב

שבועת הדיינין - שהדיינים משביעין ע"י הודאת מקצת הטענה שלימדוה מאשר יאמר כי הוא זה (שמות כב) וכתב עלה ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו דהיינו שבועה.

 

Perhaps the initiative is difference. Other shvuos come from the person but here it emanates from the judges. Or perhaps it is just a technical difference just a type of a shvuos hapikdon like a mushba mipi acherim. (two types of shvuos hapikadon one mipi atzmo and one mipi acherim)

רא"ש מסכת נדרים פרק א סימן א

א [דף ב ע"א] כל כינויי נדרים כנדרים. חרמים כחרמים. שבועות כשבועות נזירות כנזירות הא דתקינו כינויין לשבועות כי היכי דלא לימא שבועה לה'. א"כ משמע דשבועה וכינוי בלא הזכרת השם הויא שבועה וקשה דבפ' שבועת העדות משמע דלא הויא שבועה בלא הזכרת השם דתניא התם (דף לה ב) יתן ה' אותך לאלה ולשבועה מה ת"ל לפי שנאמר ושמעה קול אלה נאמר כאן אלה ונאמר להלן אלה מה כאן בשם אף להלן בשם וכן בריש שבועות הדיינין (דף לח ב) קאמר לימא כרבי חנינא דאמר בעינן שם המיוחד אפי' תימא רבנן דאמרי בכינוי אלמא לכולי עלמא אינה שבועה אלא בשם או בכנוי ותירץ ר"ת ז"ל דדוקא במושבע מפי אחרים
דומיא דסוטה כמו שבועת העדות ושבועת הדיינין הוא דבעינן שם או כינוי לרבנן דרבי חנינא אבל שבועה שאוסר נפשו בלשון שבועה אפילו בלא שם ובלא כינוי מצי אסר נפשיה:

 

Sound like the mushbah mipi acherim is just another track of the same shvuah. It compares shvuas hadayanim to a shvuah mpi acherim

 

Rav Miller says fundamental difference because by shvuos hadayam there is a chiyuv
as opposed to other shvuos where you don't have to swear mipi acherim.For example
by shvuos haedus just have to keep quiet.

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף לא עמוד ב

מתני'. שבועת העדות כיצד? אמר לשנים בואו והעידוני, שבועה שאין אנו יודעין לך עדות, או שאמרו לו אין אנו יודעין לך עדות, משביע אני עליכם ואמרו אמן - הרי אלו חייבין

 

רש"י מסכת שבועות דף לא עמוד ב

או שאמרו לו - בלא שבועה אין אנו יודעין לך עדות ואמר להם משביעני עליכם שיהא אמת מה שאמרתם ואמרו אמן חייבין אבל אם שתקו אחר השבועה אין כאן קבלת שבועה.

 

First possible difference between pikadon and dayanim is that hadayanim is obligatory once the acherim come while by pikadon or
adus
you don't have to take a shvuah.

 

2^nd difference

בכנוי ותירץ ר"ת ז"ל דדוקא במושבע מפי אחרים דומיא דסוטה כמו שבועת העדות ושבועת הדיינין הוא דבעינן שם או כינוי לרבנן דרבי חנינא אבל שבועה שאוסר נפשו בלשון שבועה אפילו בלא שם ובלא כינוי מצי אסר נפשיה:

Rabenu Tam gives three examples here. Are there one type of mushba mipi acherim or two denim. By sotah says when she says amen it is as if she has taken the shvuah.

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף כט עמוד ב

גמ'. אמר שמואל: כל העונה אמן אחר שבועה - כמוציא שבועה בפיו דמי,

 

Shvuas Haedus

רמב"ם הלכות שבועות פרק ט הלכה א

התובע עדיו להעיד לו עדות שיתחייב הנתבע בעדותן לבדה ליתן לתובע זה ממון המטלטל, וכפרו בעדותן ונשבעו, בין שנשבעו בבית דין בין שנשבעו חוץ לבית דין הרי אלו חייבין משום שבועת העדות, שהרי הפסידוהו ממון בכפירתם, וכן אם השביעם התובע וכפרו בו אע"פ שלא נשבעו הן ולא ענו אמן אחר שבועתו כיון שכפרו הרי אלו חייבין, והוא שישביעם בבית דין.

 

According to Rambam they violated lo tshbiu shmi lasheker but nothing came out of their mouth. So the big difference here is who took the shvuah. By Sotah the nitvah took the shvuah. Here by edus the toveh took the shvua just linked by the kefirah.

 

What is the status of Shvuos Bituy? Is it a shvuah of the nitva or linked to the tovea?

רמב"ם הלכות שבועות פרק ב הלכה א

אחד הנשבע אחד מארבעה מיני שבועות אלו מפי עצמו, ואחד המושבע מפי אחרים וענה אמן, אפילו השביעו עכו"ם או קטן וענה אמן חייב, שכל העונה אמן אחר שבועה כמוציא שבועה מפיו, ואחד העונה אמן או האומר דבר שענינו כענין אמן, כגון שאמר הן או מחוייב אני בשבועה זו, קיבלתי עלי שבועה זו, וכל כיוצא בזה בכל לשון הרי זה כנשבע לכל דבר בין לחייבו מלקות בין לחייבו קרבן.

 

Sounds like sotah, that it is the shvuah of the nitvah.

Practical difference between two approaches? 1) Look in minchas chinuch 129 seif yud; is the nishba a
bar chiyuva. What if tovea is goy or katan.

 

What about shvuos hadayanim? What version is it similar to?

רמב"ם הלכות שבועות פרק יא הלכה ט

כיצד מפיו, כגון שיאמר הריני נשבע בה' אלהי ישראל או במי ששמו חנון או במי ששמו רחום שאיני חייב לזה כלום, וכן אם אמר הרי הוא ארור לה' או ארור למי ששמו חנון אם יש לזה אצלי כלום.

 

רמב"ם הלכות שבועות פרק יא הלכה י

וכיצד מפי הדיינין כגון שאמרו לו משביעין אנו אותך ב בה' אלהי ישראל או במי ששמו חנון שאין לזה בידך כלום והוא עונה אמן, או שאמרו הרי פלוני בן פלוני ארור לה' אלהי ישראל או למי ששמו חנון אם יש לפלוני אצלו ממון ולא יודה לו והוא עונה אמן זו היא שבועת הדיינין.

Sounds like Shvuos Hadayanim must say amen. (Source is a mechilata.) Not similar in character to pikadon rather to biyuy.

 

So a 2^nd possible difference between shvuos hadayanim and shvuos hapikadon is by pikadon the shvuah exits by a kfira as opposed to hadayanim is only a shvuah with an amen not with a kfirah. According to the Rambam Shvuos Hadayanim is a verbal shvuah of the nitvah and pikadon is a shvuah from the tovea linked by the kfirah(Nafka Mina is that it can happen by tviah a goy or katan).

 

What exactly is shvuos hadayanim is a machlokes rishonim?

חידושי הרשב"א מסכת בבא קמא דף קו עמוד א

לא קשיא כאן בקפץ כאן בלא קפץ, פירוש קפץ שהשביעו הבעלים או שנשבע הוא שלא מדעת ב"ד ואע"פ שנשבע בפני ב"ד. וכ' ר"ח ז"ל ש"מ מאן דקפץ ונשבע אינה שבועה, והא דגרסינן בגיטין (ל"ה א') מודה רב בקופצת לאו שנחשבת לה שבועה אלא רב דלא הוה מגבי כתובה לארמלתא בקופצת מודה שמשביעה ומגבי לה כתובה ע"כ, וי"ל דבעלמא שבועה היא וגובה כתובה באותה שבועה אלא כאן הוא לפוטרו מתשלומין כדרב וא"נ לחייבו כפל אינה לא פוטרת תשלומין ולא מחייבת כפל אלא שבועה אלימתא שהשביעוהו ב"ד בפניהם וכבר הארכתי בדבר זה במקומה בגיטין פרק השולח.

 

Machlokes rishonim. If one takes a shvuah without being asked what is the status- If we say that the shvuah is amen is as if you took your own shvuah than even if kafatz it is still a good shvuah (Rambam). But if you say the shvuah is merely an acquiescence to other then kafatz is not a valid shvuah. (Rashi on the mishna) (like pikadon). Because dependant upon the courts to impose the shvuah.

 

Review- The Rambam says that shevous hadayanim is shevous hapikdon. What does this mean? Miniminally it means that it is the same lav. However, pikadon is his option and with the dayanim it is a chiyuv. Second difference is for a shevous hapikdaon there is a track of mushbah mipi acher wherein you just link into his shevuah. But with dayanim there is a mushbah mipi achier but it is a track of amen, which is like motzi shevuah mipiv. And the nafka minah
is kafatz venishba, which works if we're talking about motzi shevuah mipiv (like the Ramban).

 

 

 

 

 

Shiur # 2

Two models of Shevuah- chiyuv or a birur

 

Shevuah as a Birur

 

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ה עמוד ב

אלא הא דאמר רב הונא: משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו, נימא: מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא! - התם נמי מורה ואמר: דמי קא יהבנא ליה. אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: והא קא עבר על לאו +שמות כ'+ דלא תחמד! - לא תחמד לאינשי בלא דמי משמע להו.

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ו עמוד א

ואלא הא דאמר רב נחמן: משביעין אותו שבועת היסת, נימא: מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא! ותו, הא דתני רבי חייא: שניהם נשבעין ונוטלין מבעל הבית, נימא: מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא! ותו, הא דאמר רב ששת: שלש שבועות משביעין אותו, שבועה שלא פשעתי בה, שבועה שלא שלחתי בה יד, שבועה שאינה ברשותי. נימא: מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא! - אלא: לא אמרינן מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא. אביי אמר: חיישינן שמא מלוה ישנה יש לו עליו. - אי הכי, נשקול בלא שבועה! אלא: חיישינן שמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו. - ולאו אמרינן תפיס ממונא מספיקא, משתבע נמי מספק! - אמר רב ששת בריה דרב אידי: פרשי אינשי מספק שבועה, ולא פרשי מספק ממונא. מאי טעמא? ממון - איתיה בחזרה, שבועה - ליתיה בחזרה.

 

Shvuah as a chov

1.

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מה עמוד א

והשביעית משמטת את השבועה

Shevis cancels a chov not a birur.

2. Shvuat Heses

תוספות מסכת שבועות דף מא עמוד א

ומאן דתני אסיפא כו' - אור"ת השתא דלא איתמר הלכתא כחד מהנך לישני היכא דליכא דררא דממונא לא משבעינן ליה מספק דהמע"ה ואעפ"כ לא היה מוחה בדיינים המשביעין וקצת נראה להשביע דאיכא דאמרי טפל ללשון ראשון כמו שאומר ריב"א מיהו אור"ת דאזלינן בתר המיקל וכן משמע בפ"ק דב"מ (דף ה.) גבי ההוא רעיא דמייתי התם מילתא דר"נ ארישא דמתני' ור"ת דוחה דאיכא למימר דהתם רישא דמילתא נקט ומסיפא פריך דמשבעינן ליה היכא דאיכא דררא דממונא דהתם נמי איכא דררא דממונא מאחר שהיו רגילין למסור לו בכל יום ועוד דהא איכא סהדי דאכל תרי מינייהו ורב האי גאון פי' דלא משבעינן ליה אלא משמתינן ליה על תנאי שיהא בשמתא אם הוא חייב ואינו משלם.

 

Rabeinu Tam is very interesting. He invokes principle of motzi echavero alav harayah to give exemption of Shvuah

Nafka minah: If he has a migo then it will patur him from the shevuah if it is chov but not if it is a birur.

 

Is there a fulfillment of a mitzvah through a shvuah?

1. Rambam sound it is as if it is a mitzvah.
   

ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה ז

והמצוה השביעית היא שצונו להשבע בשמו יתעלה כשנצטרך לקיים דבר מן הדברים או להכחישו כי בזה הגדולה לשם יתע' וכבוד ועילוי והוא אמרו (ואתחנן ו עקב י) ובשמו תשבע. ובבאור אמרו (עי' שבועות לה ב) אמרה תורה השבע בשמו ואמרה תורה אל תשבע. רוצה לומר כי כמו השבועה שאינה צריכה אתה מוזהר ממנה והיא מצות לא תעשה (סב) כן השבועה בעת הצורך מצווה בה והיא מצות עשה. ולכן אינו מותר להשבע בדבר מכל הנבראים כמו המלאכים והכוכבים כי אם על צד חסרון הנסמך. כגון שיאמר באמונת השמש והוא ירצה באמונת אדון השמש. ועל הדרך הזו ישבעו אומתנו בשם משה רבנו. וזה ידוע שהנשבע ירצה לומר באלהי משה או במי ששלח משה. וכמו שלא יכוין הנשבע זה ונשבע באחד מן הנבראים והוא סובר כי לדבר ההוא אמיתות בעצמותו עד שישבע בו הנה עבר ושתף דבר אחר עם שם שמים, שבאה הקבלה (סוכה מה א סנה' סג א) כל המשתף שם שמים עם דבר אחר נעקר מן העולם. ואל זה הענין כיון הכתוב באמרו ובשמו תשבע. רוצה לומר כי לו לבד תאמין האמת שראוי שישבע בו. והנה אמרו בפרק ראשון מתמורה (ג ב) מנין שנשבעין לקיים את המצוה שנאמר ובשמו תשבע:

 

1. Rashi
   

דברים פרק ו

(יג) את יקוק אלהיך תירא ואתו תעבד ובשמו תשבע:

 

רש"י דברים פרק ו פסוק יג

(יג) ובשמו תשבע - אם יש בך כל המדות הללו, שאתה ירא את שמו ועובד אותו, אז בשמו תשבע, שמתוך שאתה ירא את שמו תהא זהיר בשבועתך, ואם לאו לא תשבע:

Rashi says we permit him not that there is a mitzvah.

 

1. Ramban and Raavad
   

השגות הרמב"ן לספר המצוות מצות עשה ז

כתב הרב והמצוה השביעית היא שנצטוינו לישבע בשמו יתב' בעת שנצטרך לקיים דבר או להרחיקו והוא אמרו ית' ובשמו תשבע וכבר אמרו בפרק ראשון שלתמורה (ג ב) מנין שנשבעין לקיים את המצוה שנ' ובשמו תשבע. ואני תמה בדברי הרב שלא אמרו כן בגמר תמורה אלא על דרך הויכוח והקושיא. שהיו חוקרים אם נאסור שבועת אמת בשמו יתברך ויתעלה ממה שכתוב (ס"פ תבוא כח נח) ליראה את השם הנכבד והנורא, אמרו ואימא כי כתיב והפלא בנשבע שבועת אמת והשיבו שבועת אמת שריא דכתיב שבועת י"י תהיה בין שניהם. עוד חקרו אימא להפיס דעתו שלבעל הבית אבל מילקא לקי. כלומר שתהיה שבועת השומרים מותרת להפיס דעתו שלבעל הבית אבל ילקה על שבועת אמת כשנשבע מעצמו שבועת בטוי. והשיבו קרא אחרינא ובשמו תשבע. ובמחקר הזה הקשו עוד ההוא לכדרב גידל אמר רב הוא דאתא דאמר רב גדל /גידל/ אמר רב מנין שנשבעין לקיים את המצות שנאמר נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך. והשיבו ההוא מובו תדבק נפקא ובשמו תשבע למה לי אם אינו ענין לשבועת הדיינין דנפקא לי משבועת י"י תנהו ענין לשבועתא דעלמא דשריין ואם אינו ענין לשבועת המצוה דנפקא לי מובו תדבק תנהו ענין לשבועה דחול. והמתבאר מזה שאין השבועה בשמו בעת הצורך חובה ומצות עשה אבל רשות היא בידינו עם תנאים רבים והכתוב הזה אינו מצוה אלא רשות, שלא כדברי הרב. וכן ובו תדבק אינו נדרש כמו שאמר (מ' ו) להדבק בתלמידי חכמים.

 

והנראה אלי כי הכתוב הזה ובו תדבק מצוה שנשבע בשמו לקיים מצותיו ית' ולהזהיר מן העבירות אמר את י"י אלהיך תירא בכל עניין היראה והפחד ושלא תזכור שמו לבטלה ואותו תעבוד בעשיית המצות ובו תדבק שתדביק נפשך אל מצותיו ואל עבודתו ותזרז אותה אליו בשבועות ואסרים לקיים חפצו ויש לך רשות להשבע בשמו לקיים כל דבר. וכפל עוד מצוה בענין הדביקה אמר (סוף פרשת עקב) לאהבה את י"י אלהיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו. וממנו דרשו בספרי הדבק בחכמים ובתלמידיהם. ועוד אמרו שם למוד דברי הגדה שמתוך הגדה אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומתדבק בדרכיו. והכלל שירצו בדבקות הזו שיתחבר לחכמים וילמוד החכמות המועילות לאהבה את השם ית' וללכת בדרכיו. ואע"פ שהמדרשים חלוקים בשני הפסוקים האלו לא נמנה ובו תדבק מצוה אחת ולדבקה בו מצוה אחרת אבל נמנה מצוה אחת להדבק בו יתב' בכל מיני הדביקה. וכן ענין השבועה נכפל עוד בפסוק אחר (ואתחנן ו) את י"י אלהיך תירא ואותו תעבוד ובשמו תשבע לא תלכו אחרי אלהים אחרים. ואין הכפל ראוי ברשות. ולכן נאמר שהוא לאו הבא מכלל עשה ובשמו תשבע ולא תלכו בזה אחרי אלהים אחרים להשבע בהם או לעבדם ולירוא מהם וכבר נאסר זה בלאו ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך (משפטי' כג הו' בל"ת יד) אבל בא לעבור עליו בלאו ועשה. כי האזהרות בעבודה זרה רבות בכתוב. והרב עצמו חוזר ורואה זה. אמר ואל הענין הזה כיוון הכתוב באמרו ובשמו תשבע כלומר שאתה אליו לבדו תאמין האמת שראוי להשבע בו. כלומר ולא ישתתף שם שמים ודבר אחר. לא שנצטוינו בשבועה לעשותה. וראיתי במדרש רבי תנחומא (ר"פ מטות) אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל לא תהיו סבורים שהותר לכם להשבע בשמי אפילו באמת אין אתם רשאין להשבע בשמי אלא אם יהיו בך כל המדות את י"י אלהיך תירא שתהיו כאותם שנקראו יראי אלהים אברהם איוב ויוסף ואותו תעבוד ובו תדבק וכי יכול אדם לידבק במקום והלא כבר נאמר כי י"י אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא אלא לומר לך כל המשיא בתו לתלמיד שקורא ושונה והעושה לו פרמקטיא והמהנהו מנכסיו זהו שאמר ובו תדבק אם יש לך כל המדות האלו אתה רשאי להשבע ואם לאו אין אתה רשאי להשבע. עד כאן לשונם באגדה. ויש לנו סיוע בו לדברינו שאינו אלא רשות בשבועה בשמו עם התנאים האלו ושמא לכך כפל הרשות הזה להזהר בתנאיו. ומכל מקום לא נביא ובשמו תשבע בחשבון המצות כי לא ימנה הרשות בשבועת אמת בשמו. ואם בא בו באיסור בשם אלהים אחרים בלאו הבא מכלל עשה שהוא עשה אין אנו מונין בזה ובכיוצא בו אלא הלאו הנאמר בו בפירוש כמו שהזכרנו בעיקר הששי אף על פי שראיתי זה במניינו שלהרב בעל ההלכות (מ"ע אות ל):

 

Says it is an isur aseh.

 

Rav Miller wants to give a different pshat in the Rambam. Do you have to say there is a mitzvah to take a shvuah or perhaps according to the Rambam can say there is a chiyuv to take a shvuah but the mitzvah is to connect to the shem. Makes the rambam closer to the other rishonim.

רמב"ם הלכות שבועות פרק יא הלכה א

כשם ששבועת שוא ושקר בלא תעשה, כך מצות עשה שישבע מי שנתחייב שבועה בבית דין בשם שנאמר ובשמו תשבע זו מצות עשה, שהשבועה בשמו הגדול והקדוש מדרכי העבודה היא והדור וקדוש גדול הוא להשבע בשמו.

 

Rav Lichtenstien says

Is there a מצוה? The פסוק in עקב says ובשמו תשבע (between עבודת ד' and ובו תדבק). Many ראשונים assume that this is a לאו הבא מכלל עשה—if you want to swear then in order for there to be an added level of veracity you have to use שם ד' as opposed to a false other god. The ראב"ד (השגות על מנין המצוות מצוה ז') argues on the רמב"ם who counts this as a מצוה and suggests that perhaps the רמב"ם means that it is a לאו הבא מכלל עשה as we suggested above (not that you should do it ideally). לכאורה this is in line with the ראב"ד's understanding, because it is clear from the משנה תורה that it is not the position of the רמב"ם.

A more moderate position is to assume that ובשמו תשבע is merely a היתר. A היתר for what? The רמב"ן (in ספר המצוות and חידושים על התורה) first quotes the idea of the ראב"ד. The problem with that understanding is that it ignores the previous פםוקים that talk about the element of עבודה involved. The רמב"ן quotes the תנחומא, which as opposed to the גמ' in תמורה, which seems to give a blanket היתר, limits the היתר to certain individuals with high levels of יראת ד'. Why the difference? רב לכטנשטיין suggests two possibilities. 1) So that the נשבע will not just make a שבועה frivolously OR 2) The ability to make a שבועה is a privilege. If you are one who has met the high standard then you are worthy to use the רבונו של עולם's name. This would go to say that it is more of a question of privilege than trust. As to whether שבועה is a good thing for the רמב"ן it is not clear. You may have the right to be נשבע, but whether it is good to be נשבע is not mentioned. How does the רמב"ן read the פםוקים, which make it sound like there is a קיום? It could be that ובשמו תשבע is more general as part of your general עבודת ד' (just like the רמב"ן says that עבודה שבלב is not a specific מצוה, but rather a general attitude towards עבודת ד', as opposed to the רמב"ם who thinks that this refers to the מצוה of תפילה).

The רמב"ם's general principle is that ובשמו תשבע is a positive מצוה, just like את ד' אלוקיך תיראה and ובו תדבק are prominent מצוות (that bring you closer to ד'), so is ובשמו תשבע. However, he qualifies it by requiring a צורך. So, on the one hand you need to have a צורך. But on the other hand, if there is a צורך it is not an option, but a mandate. What is a צורך? Either צורך could be defined in halakhic terms OR broader human terms (חסד for example). Another example of a valid צורך is מצוה. The רמב"ם in שבועות (פרק יא) says that it is מותר (there is a היתר) to take a שבועת מצוה even though you are מושבע ועומד מהר סיני. The גמ' in נדרים 8a says that you can take a שבועה on a מצוה if it is for זריזות. The question is: is this only a היתר OR is the חל
שבועה on some level OR could it be that whether or not it is חל depends on whether it is לזרוזי נפשיה? In any event, this is a צורך that the רמב"ם recognizes. How positive this is for the רמב"ם is not so clear.

 

Beginning of the Perek

 

How to clasify Shevuas hadayanim?

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף לח עמוד ב

/מתני'/. שבועת הדיינין. הטענה שתי כסף, וההודאה בשוה פרוטה, ואם אין ההודאה ממין הטענה - פטור

 

רש"י מסכת שבועות דף לח עמוד ב

שבועת הדיינין - שהדיינים משביעין ע"י הודאת מקצת הטענה שלימדוה מאשר יאמר כי הוא זה (שמות כב) וכתב עלה ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו דהיינו שבועה.

Appears from rashi
that Shvas Hadayanim is only modeh miktzas
and not shomrim and ed echad?

 

חידושי הריטב"א מסכת שבועות דף לח עמוד ב

ויש לשאול למה קרא התנא לשבועת מודה במקצת שבועת הדיינין ולא שנה לשון פרטי שבועת מודה במקצת כמו שפרט לעיל שבועת הפקדון שבועת העדות, דהא אף שבועת השומרים ושבועת עד אחד שבועת הדיינין היא,

 

1. Ran - says lav davka.(don't have it on bar ilan) – the mishna is talking about a shvuas hadayanim with shtei kesef so must be referring to modeh b'miktzas but shvuas hashomrim and ed echad are also shvuas hadayanim.
   
2. Ran # 2- E nami – Shvuat hadayanim is davka Modeh bmiktas. The others have technical problems. Not a difference in charachter just different names.
   
3. Ramban and the Rashba
   

חידושי הרמב"ן מסכת שבועות דף לח עמוד ב

וי"ל דהכי קתני שבועת הדיינין של מודה מקצת צריך שתהא הטענה שתי כסף,

 

חידושי הרשב"א מסכת שבועות דף לח עמוד ב

ואע"פ שכל השבועות של תביעה שבועת הדיינין הם כשבועת הפקדון בטוען נאנסו או נגנבו וכן שבועת עד א', אלו אינן נקראין כאן שבועת הדיינין לפי שכבר פרט כאן שבועה הבאה ע"י כפירה במקצת והודאה במקצת וכפירושו של רש"י ז"ל ושבועת השומרין דהיינו נגנבו או נאנסו אינה צריכה כפירה והודאה וכן שבועת עד א' ואינה צריכה אפי' טענת שתי כסף כדאיתא בגמרא, ושמא אף שבועת השומרין כן וכמו שנכתוב בגמ' לקמן בע"ה.

.

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מ עמוד א

אמר רב נחמן בר יצחק אמר שמואל: לא שנו אלא בטענת מלוה והודאת לוה, אבל טענת מלוה והעדאת עד אחד, אפילו לא טענו אלא בפרוטה - חייב; מאי טעמא? דכתיב: +דברים י"ט+ לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת, לכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם, אבל קם הוא לשבועה

 

We see from this gemara that shtei kesef is not a requirement by ed echad. What about Shvuas hashomrin?

 

Shiur # 3

Shtei Kesef in Shevuas Hadayanim

How is modeh Bmiktzas different then the other two? Menaning is the shtei kesef a technical difference or is it something more fundamental?

Perhaps just a level to activate the shvuah (then really no difference to the other shvuos merely a gezeras hakasuv)
or perhaps the shtei kesef is a shiur in the claim (taanah) so modeh bmiktzas only gets off the ground with a legitimate taanah ( If one says I think you owe me no shvuah needed)as opposed to Shvuas Hashomrim the shvuah is working off of a safek of the tovea/taanah. There the Torah demands the shvuah, not the tovea. By eid
echad there is a machlokes rishinim if you need a legitimate taanah.

רא"ש מסכת שבועות פרק ו סימן ה

ה יש מדקדקין מדקאמר אבל טענת מלוה וקאמר נמי אפילו לא טענו וכו' אלמא אין נשבעין בעד א' אלא בטענה וכפירה כלומר בטענת ברי אבל לא בטענת שמא. כגון שאמר לו עד אחד אמר לי שנטלת משלי מנה והלה כופר והביא את העד פטור משבועה הואיל ולא טענו טענת ברי וכן היה אומר ה"ר אפרים ז"ל תלמידו של רב אלפס ז"ל. והביא ראייה מדאמרינן בריש בבא מציעא (דף ד א) הצד השוה שבהן שע"י טענה וכפירה הן באין אלמא בטוענו ברי דוקא ולא בטוענו שמא. ולאו ראייה היא דטענה וכפירה פרש"י שזה תובע וזה כופר ואפי' בטענת שמא מ"מ תובע הוא. והר"ר יוסף הלוי גם הוא כתב כן שאין נשבעין ע"פ עד אחד אלא בטענת ברי. ורב אלפס לא סבירא ליה הכי כי הביא מעשה אחת לקמן בפרק כל הנשבעין בעסק חד גברא דאמר ליה לחבריה אית לי חד סהדא דאתית לביתאי ופתחת ליה דלא באנפי ושקלת מיניה חד טעונא דכיתנא וא"ל אין פתחית ושקלית ודידי שקלית דאת אמרת למישקליה מחושבנא דאית לך גבאי ופסק דהוה ליה מחויב שבועה שאין יכול לישבע ומשלם. ואע"ג דטענת שמא הוא הואיל דלאו באפי' שקליה ולא ידע אלא ע"פ העד וקרא ומתני' דייקי הכי קרא דכתיב לכל עון ולכל חטאת הוא דאין קם אבל קם הוא לשבועה ומשמע בכל ענין דומיא דשנים.

So if we say that neither shvuos shomrim and ed echad do not require taanah bari then we can understand a fundamental difference between the shvuos. That was leftover from last sugya.

 

Shem in a Shvuah

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף לח עמוד ב

גמ'. היכי משבעינן ליה? אמר רב יהודה אמר רב: משביעין אותו בשבועה האמורה בתורה, דכתיב: +בראשית כ"ד+ ואשביעך בה' אלהי השמים. אמר ליה רבינא לרב אשי: כמאן? כרבי חנינא בר אידי, דאמר: בעינן שם המיוחד! אמר ליה: אפי' תימא רבנן, דאמרי: בכינוי, ונפקא מינה - צריך לאתפושי חפצא בידיה

 

Hava amina is requires shem conclusion is requires nekitas chefetz.

 

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף לה עמוד ב

ובכל כנויין - הרי אלו חייבין כו'. ורמינהי: +במדבר ה'+ יתן ה' אותך לאלה ולשבועה - מה ת"ל? והלא כבר נאמר: והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה! לפי שנא': +ויקרא ה'+ ושמעה קול אלה, נאמר כאן אלה ונאמר להלן אלה, מה להלן שבועה אף כאן שבועה, מה להלן בשם אף כאן בשם! אמר אביי, לא קשיא: הא רבי חנינא בר אידי, הא רבנן; דתניא, רבי חנינא בר אידי אומר: הואיל ואמרה תורה השבע ואל תשבע, קלל ואל תקלל, מה השבע בשם אף לא תשבע בשם, מה קלל בשם אף לא תקלל בשם. ורבנן? אי גמירי גזירה שוה, ניבעי שם המיוחד! אי לא גמירי גזירה שוה, אלה דשבועה היא מנא להו? נפקא להו מדתניא: אלה - אין אלה אלא לשון שבועה, וכן הוא אומר: +במדבר ה'+ והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה. התם שבועת האלה כתיב! הכי קאמר: אלה - אין אלה אלא בשבועה, וכן הוא אומר: והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה. מנין לעשות (אלה שאין עמה שבועה כאלה שיש עמה שבועה,) ושבועה שאין עמה אלה כשבועה שיש עמה אלה? תלמוד לומר: +ויקרא ה'+ ושמעה קול אלה, ושמעה אלה, ושמעה קול

 

 

What do the rabnan require as a shem by shvuah?

 

1. Ran- No need for shem
   

ר"ן מסכת נדרים דף ב עמוד א

ושבועות כשבועות - כלומר דכינוי שבועה הרי הוא כשבועה וחיילא ומהא שמעינן דשבועה לא בעיא שם אלא כיון שאמר שבועה או שבותה שהיא כנויה שלא אוכל ככר זה אסור לאכלו דמתני' בכה"ג עסקינן, דאי בשהזכיר את השם מאי איריא משום כנוי שבועה תיפוק לי משום הזכרת השם דאפילו בלא שבועה ובלא כנוי הוי שבועה ........ אבל רבנן לא בעו לא שם ולא כנוי וכדמוכחא מתני', וכי תנן התם ובכל הכנויין הרי אלו חייבין, לאו דבעיא שם או כנוי אלא לומר דמשביע בכנוי כמשביע סתם ומהני ולא כמשביע בשמים ובארץ דתנן התם דפטורין,

Kinuy is to avoid the shem.

 

1. Rambam is opposite. All shvuos require shem
   

רמב"ם הלכות שבועות פרק ב הלכה ב

אחד הנשבע, או שהשביעו אחר בשם המיוחד, או באחד מן הכינוין כגון שנשבע במי ששמו חנון, ובמי ששמו רחום, ובמי ששמו ארך אפים, וכיוצא בהן בכל לשון הרי זו שבועה גמורה, וכן אלה וארור הרי הן שבועה, והוא שיזכיר שם מן השמות או כינוי מן הכינויין, כיצד כגון שאמר באלה או ארור לה', או למי ששמו חנון, או למי ששמו רחום, מי שיאכל דבר פלוני ואכלו הרי זה נשבע לשקר, וכן בשאר מיני שבועות.

 

 

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף לח עמוד ב

אפי' תימא רבנן, דאמרי: בכינוי

This gemara seems to be a proof for Rambam.

 

1. 
   

ר"ן מסכת נדרים דף ב עמוד א

תירץ ר"ת ז"ל דה"מ במושבע מפי אחרים דהא מסוטה גמרי' לה שמושבעה מפי כהן אבל במושבע מפי עצמו לא בעי' שם,

1. 
   

ר"ן מסכת נדרים דף ב עמוד א

אלא שהראב"ד ז"ל אמר דלענין מלקות אינו לוקה אלא בהזכרת השם דבכולהו לאוי דשבועה שם כתיב בהו לא תשא את שם ה' לא תשבעו בשמי אבל לענין איסורא בלא שם נמי איתא.

 

Analysis

Ran is a din of sheker; lo tishakru. No reason for shem by shvuah. The other extreme is the Rambam
who says you always need shem. Why? What is the function of shem?
Shem is the geder of shvuah. In a neder, which lacks shem, this is accomplished by connecting the statement to hekdesh. It gives the svhuah the tokef/strength. You connect your words to hakadash barach hu. If the person is lying then they are in essence making Hashem as an accomplice to the lie. Question is

רמב"ם הלכות שבועות פרק ב הלכה ד

אמר אלה או ארור או שבועה ולא הזכיר שם ולא כינוי הרי זה אסור בדבר שנשבע עליו, אבל אינו לוקה ולא מביא קרבן אם עבר על שבועתו עד שיהיה בה שם מן השמות המיוחדים או כינוי מן הכינויין כמו שבארנו.

What is the issur without shem hashem? Rav Solovetchik says this is an issur of lo yichal dvro. Problem is Rambam in 12 Perakim of Shevuos doesn't mention that issur. Rav moshe solovetchik says it is an issur cheftza not gavra. Look in the Reshimos for many proofs for that.

כסף משנה הלכות שבועות פרק ב הלכה ג

ותמהני כיון דקראי בשבועות בשם או בכינוי משתמעי בלא שם ובלא כינוי אפילו איסורא מנ"ל. ואפשר שמדברי קבלה למדנו דהא אמרינן לקמן דארור בו שבועה ומפקינן לה מדכתיב ויואל שאול את העם לאמר ארור האיש אשר יאכל לחם עד הערב אע"פ שלא אמר לא שם ולא כינוי ואם בארור אמרינן מפני שהוא לשון שבועה כ"ש בשבועה עצמה עכ"ל:

 

They say only an issur dirabanan.

Rav miller wants to suggest there is an issur diorayyas without a shem. Similar to.

רמב"ם הלכות שבועות פרק יב הלכה ג

מי שנשבע בשמים ובארץ ובשמש וכיוצא בהן אע"פ שאין כוונתו אלא למי שבראם אין זו שבועה, וכן הנשבע בנביא מן הנביאים או בכתב מכתבי הקדש אע"פ שאין כוונתו אלא למי ששלח נביא זה או למי שצוה בכתב זה אין זו שבועה

Sliding scale shita- Rambam writes not a shvuah.. When you say shvuah that implies there was a shem. Perhaps the Rambam is saying that within the word 'Shevuah' is tamoon the Sheim.
The hidden part gives it strength. If shamym baretz that undermines the shvuah. If you don't say shamayim varetz perhaps there is a shem tamun there. The explicit sheim brings about the onshin, and the implicit sheim in the shevuah still has the effect of shem and one is still oveir on the issur deoraisa if they do not keep the shevuah but there is no onshin as it is like a chatzi shiur. (Difficult to say)

 

Rabeinu Tam- watered down Rambam or supped up Ran? Supped up ran. Under normal circumstances don't need a shem but if the shvuah comes from somebody else need to strengthen the shvuah with shem. (needs work) The use of shem gives him the authority to be able to be mashbiya.

 

Raavad-

רמב"ם הלכות שבועות פרק ב הלכה ג

א"א לא נתחוור אצלי דבר זה שלא מצאתי שם מן השמות ולא כינוי מהכינויים בשבועת ביטוי ולא מצינו שם אלא בעדות ובפקדון לפי שנאמר בעדות אלה וקול וילפינן אלה אלה מסוטה ופקדון תחטא תחטא מעדות אבל בשבועת ביטוי אפילו מבטא או איסר שבועה אם אמר מבטא לא אוכל לך שבועה וכן איסר אע"פ שלא אמר לא שם ולא כינוי אם אמר לשם שבועה אע"פ שלא הזכיר שם שבועה היא וכן לאו לאו והן הן אם נתכוון ללאו והן שאמר הבורא שבועה היא וכן ימין ושמאל אם נתכוון לימין ושמאל הבורא שבועה היא וה"מ לקרבן וכן נמי לבל יחל אבל למלקות בעינן שם דכתיב לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא ושבועת שקר נמי נאמר לא תשבעו בשמי לשקר וגו'.+

 

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף לה עמוד א

גמ'. ת"ר: משביעני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז ולא נתן, יכול יהו חייבין? ת"ל: +ויקרא ה'+ תחטא תחטא לגזירה שוה, נאמר כאן תחטא ונאמר להלן תחטא, מה להלן בתביעת ממון ויש לו, אף כאן בתביעת ממון ויש לו.

The Raavad distorts the gemara. This gezera shaveh appears 4 times in shas (Torah Temimah) , from which it becomes clear that it is a broad derasha with multiple applications. From this the Raavad must have been able to find the authority to apply the derasha to shevuos hapikadon as well.

 

Hesber for raavad- sounds form the first raavad that really no shem but we have gezeras hakasuv but raavad says

רמב"ם הלכות שבועות פרק יא

א"א אחר שתיקנו הגאונים שאין בשבועתנו לא שם ולא כנוי אין בהם לא חומש ולא אשם שאינן אלא ענין קללות לחוטא.+

 

But if you look back at the previous Raavad it appears
that you must have intention for g-d. Transcendentalise my speech. Therefore, the Raavad in fact is more similar to the shita of the Rambam and not that of the Ran, because the Ran required nothing whereas the Rambam required that reference to Shem implicit within the word 'shevuah' and the Raavad accomplishes this by being mechaven to the boreh

 

Shiur # 4

What is the origin of the authority of nekitas chefeitz?

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף לח עמוד ב

אמר ליה: אפי' תימא רבנן, דאמרי: בכינוי, ונפקא מינה - צריך לאתפושי חפצא בידיה, וכדרבא, דאמר רבא: האי דיינא דאשבע בה' אלהי השמים, נעשה כמי שטעה בדבר משנה וחוזר. ואמר רב פפא: האי דיינא דאשבע בתפלין, נעשה כמי שטעה בדבר משנה וחוזר. והלכתא כוותיה דרבא, ולית הלכתא כוותיה דרב פפא. הלכתא כוותיה דרבא, דהא לא נקיט חפצא בידיה; ולית הלכתא כוותיה דרב פפא, דהא נקיט חפצא בידיה. שבועה מעומד, תלמיד חכם - מיושב. שבועה בספר תורה, תלמיד חכם - לכתחלה בתפלין. ת"ר: שבועת הדיינין אף היא בלשונה נאמרה, אומרים לו: הוי יודע,

 

How can we learn נקיטת חפץ from אליעזר if the רמב"ם says that anything that was binding before the תורה is no longer binding after מתן תורה. רב לכטנשטיין suggested that maybe there are certain things that are so basic that perhaps they are really more of a סברא. Perhaps שבועה would be such an example because it is about belief in ה'.

 

What is the strength? Is it doraysa?

רא"ש מסכת שבועות פרק ו סימן א

וא"ת מ"ש דרבנן ילפי מהתם לחצאין וי"ל דרבנן סברי כיון דכתיב אלהי השמים היינו נמי כנוי ורבי חנינא בר אידי סבר כיון דכתיב ה' אלהי השמים הוי שם המיוחד כלומר ה' שהוא אלהי השמים אי נמי הא דבעי' אנקוטי חפצא לאו דילפינן מהתם אלא אסמכתא בעלמא היא ותקנת חכמים להטיל אימה על הנשבע לכן נותנין לו הספר תורה או חפץ של מצוה בזרועו ושליח ב"ד משביעו בשם או בכנוי ולהאי שינויי' ניחא דלא בעי אנקוטיה חפצא בשבועת עדות וביטוי ופקדון כשהוא מושבע מאחרים:

 

שבועה בספר תורה, תלמיד חכם - לכתחלה בתפלין- Sounds like the din of nekita is dirabanan and therefore can distinguish between a talmid Chacham and an am Haretz

תוספות מסכת שבועות דף לח עמוד ב

לאתפושי חפצא בידיה - תימה דבשבועת העדות וביטוי ופקדון כשהוא מושבע מפי אחרים דהוי דומיא דשבועת הדיינין ליבעי בהו אנקוטי חפצא.

 

תוספות (38b) asks that if you need נקיטת חפץ to be יוצא your obligation to take a שבועת הדיינין then you should also require it to be חייב an עונש in ביטוי, פקדון and עדות!? תוספות is assuming that you would be פטור from the עונש without נקיטת חפץ so he is holding it is דא' and מעכב the חלות שבועה.

He does qualify that this would only be true in מושבע מפי אחרים because that is similar to שבועת הדיינין. Why would נקיטת חפץ be necessary to create a שבועה in a case of מושבע מפי אחרים? He seems to be saying that what gives one person the authority to force a שבועה on someone else!? The answer is that it is not just any סתם guy it is the חפץ that gives the משביע the authority. The תורה represents the ultimate authority and חיובים that people have and by holding the חפץ this is concretized and it is with that object that X has the authority to force a שבועה on you. The person getting the שבועה holds the חפץ to show that he has recognition of subservience to authority.

According to the second answer of the rosh can answer tos kasha. Can say only by shvuas hadayanim there is a need to produce iyum.

Rav Ahron gives a 3^rd pshat. It is the transcendent link—it adds to the שבועה. שבועה is not just about being truthful, but rather it is a serious matter. Often it is assumed that שם is the transcendent link. But it could be that נקיטת חפץ is a physical representation of this idea. In other words, it is what links the שבועה to the רבונו של עולם and gives it its חלות.

 

What qualifies as a cheftza for a nekitas cheifetz?

Find the common denominator between sefer torah and Tfilin. Either both have Shemos, or both are a cheftzah of kedusha. Do we go back to the path of sheim, just a second channel or we need an object with a high level of kedusha. Nafka Mina would be mezuzah. Has Shem but not that high level of kedusha.

רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק א הלכה יא

גויל של ספר תורה וקלף של תפילין או של ספר תורה צריך לעבד אותן * לשמן ואם עבדן שלא לשמן ו פסולין, לפיכך אם עבדן הכותי פסולין אף על פי שאמרנו לו לכותי לעבד עור זה לשם הספר או לשם התפילין פסולין, שהכותי על דעת עצמו הוא עושה לא על דעת השוכר אותו, לפיכך כל דבר שצריך מעשה לשמו אם עשהו הכותי פסול, ומזוזה ז אינה צריכה העבדה לשמה

 

שולחן ערוך אורח חיים סימן לב סעיף ח

* ט צריך הקלף להיות מעובד (כג) [יא] בעפצים או בסיד, * וצריך שיהיה מעובד לשמו. טוב להוציא (כד) בשפתיו * (כה) בתחלת העיבוד, שהוא מעבדו לשם תפילין * י <ד> או (כו) לשם [יב] ספר תורה. אבל אם עיבדה לשם מזוזה, (כז) פסול.

 

משנה ברורה סימן לב ס"ק כז

(כז) פסול - ולא מהני רק למזוזה בלבד דקדושתה קלה מתפילין

 

See from Rambam and Mishna Berurah that mezuzah is not on same level as tfilin or sefer torah.

 

The Meiri quotes the Geonim who say that one can even use a siddur or a machzor. He says that this is because the gemera said that a sefer Torah is used, but never said a kosher sefer Torah, which therefore would include a pasul sefer Torah, which is no more kadosh then a siddur.

The Meiri then quotes that even tzitzis could be used. The source for this is that the bris milah is a cheftza that was used by Eliezer, which the first opinion in Tosphos before the ee nami. The Meiri does not like this opinion, but the sevara would be just to connect the shevuah to Hashem.

תוספות מסכת שבועות דף לח עמוד ב

האי דיינא דאשבע בתפלין כו' - ואע"ג שהשביע אברהם את אליעזר במילה הא אמרינן בסמוך דתלמיד חכם לכתחלה בתפלין אי נמי כיון דעדיין לא נצטוו יותר הוי כספר תורה לגבייהו.

 

Rav ahron says the נ"מ of this might be (it is not מוכרח) what counts as a חפץ. There are four חפצים that are debated: 1) ספר תורה ותפילין 2) Anything with שם ד' (מאירי) 3) Any חפצא של מצוה (רא"ש). For the רא"ש, you might therefore say that since what you need is איום then any חפצא של מצוה will scare him. If it is about giving the שבועה transcendence that will make sense with the מאירי—all you care about is the שם ד' to give it the link. If you look at it as giving the משביע a כח then you might say that you would need a תורה.

 

Shitas Rambam

רמב"ם הלכות שבועות פרק יא הלכה יא

הדיינין שהשביעו בלא נקיטת חפץ בידו הרי אלו טועים, ג וחוזר ונשבע וספר תורה בידו, ואם אחז תפילין בידו והשביעוהו אינו חוזר ונשבע שהרי אחז תורה בידו וכמו ספר הן, השביעוהו מיושב אינו חוזר ונשבע.

 

The Rambam aounds like it is a din in kedushas Cheftzah. The Rambam says that if he held tefillin then that is a good nekitas cheifetz because it is a sefer.

 

What is the definition of nekita?

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף יד עמוד ב

תניא: הנודר בתורה - לא אמר כלום, במה שכתוב בה - דבריו קיימין בה ובמה שכתוב בה - דבריו קיימין. קתני: במה שכתוב בה - דבריו קיימין, בה ובמה שכתוב בה צריך למימר? אמר רב נחמן, לא קשיא: הא דמחתא אורייתא אארעא, הא דנקיט לה בידיה, מחתא על ארעא - דעתיה אגוילי, נקט לה בידיה - דעתיה על האזכרות שבה. ואיבעית אימא: דמחתא על ארעא, והא קמ"ל, דאע"ג דמחתא על ארעא, כיון דאמר במה שכתוב בה - מהני, וזו ואין צריך לומר זו קתני. ואי בעית אימא: כולה מציעתא נמי דנקיט ליה בידיה, והא קמ"ל, כיון דנקיט ליה בידיה, אע"ג דלא אמר אלא בה, כמאן דאמר במה שכתוב בה דמי.

 

רמב"ם הלכות שבועות פרק יב הלכה ד

בד"א בשאר כתבי הקדש, אבל הנשבע בתורה, אם נשבע במה שכתוב בה דעתו על ההזכרות, ואם נשבע בה סתם דעתו על הגויל ואין כאן שבועה, נטלה בידו ונשבע בה הרי זה כמי שנשבע במה שכתוב בה ואסור. +/השגת הראב"ד/ בד"א בשאר כתבי הקדש. א"א כמה אני תמה על המחבר הזה מה ראה לחלק בין תורה לשאר כתבי הקדש ואם יש ביניהם לענין בני העיר שמכרו תורה לא יקחו ספרים ולענין מניחין ס"ת ע"ג ספרים אבל לענין קדושה הכל קדוש ומצילין אותן בשבת מפני הדליקה וטעונין גניזה ומטמאין את הידים וקדושים הם לכל דבר כתורה והנשבע בהם ומשקר כמשקר במי שצוה אותן, והריני מודיע שאין הענין הזה כמו שהוא סובר שלא על הנשבע בתורה קאמר אלא על המתפיס בס"ת שאם אמר ככר זו עלי כספר התורה הזה אם מנחא אארעא לא אמר כלום דדעתיה אגוילים וגוילים אין בהם קדושה אלא בשביל האותיות שעליהן הילכך אין כאן התפסה אבל אי נקיט ליה בידיה דעתיה אהזכרות שבו ואזכרות כדבר הנדור הוא שעל ידי הכתיבה והכוונה לשם קדושה הם קדושות וכ"ש אם אמר במה שבתוכה שהיא התפסה ואע"ג דמנחא אארעא, ובירושלמי מפורש בתורה הרי זה מותר כקדושת התורה כלומר ואין זה כדבר המקודש בידי אדם, ככתוב בה הרי זה אסור דקדושה כתוב בה כלומר שהם מקודשים ע"י אדם וכוונתו לקדושה.+

 

רמב"ם הלכות נדרים פרק א הלכה כז

הנודר בתורה * כגון שאמר פירות אלו עלי כזו לא אמר כלום ואינו צריך שאלה לחכם, אלא א"כ היה עם הארץ כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים. +/השגת הראב"ד/ הנודר בתורה כגון שאמר פירות אלו עלי כזו. א"א דומה ששכח ולבסוף נזכר שהרי כתב ענין אחר בהל' שבועות.+

 

Rambam
Shevuos
12 – There is a nekitas chefeitz when the Torah is just sitting on the table for shevuos.

Raavad – This only applies to hatpasa for a neder, but with regards to shevuos, the person must be actually holding the sefer Torah.

The Rambam writes this halacha by nedarim as well, presumably because he thinks it applies both the shevuos and for hatfasa by nedarim. The Raavad thought that it only applied to nedarim.

 

Is there nekitas cheifetz nowadays?

רש"י מסכת שבועות דף לח עמוד ב

בספר תורה - ואע"ג דאוקימנא דלא כרב פפא לכתחלה מיהא ספר תורה בעינן ובדורותינו בטלו הראשונים שבועה דאורייתא לפי שענשה גדול ותקנו לגזור עליו ארור בעשרה והא אמרן ארור בו שבועה.

 

רמב"ם הלכות שבועות פרק יא הלכה יג

אין בין שבועת הסת לשבועת הדיינין אלא נקיטת חפץ, שאין הנשבע שבועת ד הסת אוחז ספר תורה אלא משביעין אותו בשם או בכנוי בשבועה או באלה מפיו או מפי בית דין כמו שבועת הדיינין, וכבר נהגו הכל להיות ספר תורה ה ביד חזן הכנסת או שאר העם בעת שמשביעין שבועת הסת כדי לאיים עליו. +/השגת הראב"ד/ אין בין שבועת היסת לשבועת הדיינין אלא נקיטת חפץ וכו' אלא משביעין אותו בשם או בכינוי. א"א שמעתי שתקנו הגאונים שאין משביעין עכשיו לא בשם ולא בכנוי כדי שלא יהא העולם חרב על ידי החוטאים שרבו אלא שמחרימין אותו ומקללים אותו ומחרימין עליו בשופרות וכבוי נרות ומטות כפויות לאיים עליו שאם יחטא לעצמו יחטא.+

 

Rashi says there is still a shevuah without nekitas Chefetz, but according to the Raavad there is no shvuah at all anymore.

 

Rav Miller- According
to
both Rashi and the Raavad the takana happened after the gemara. Shaarei
Shevuos and Rav
Hai
Gaon say that the takana to not take a shevuah deoraisa happened in the gemara, and that is what the Rabanan in the gemara said. The nekitas chefeitz in the gemara replaced the shem hashem.

 

כסף משנה הלכות שבועות פרק יא הלכה יג

כתב הראב"ד אבל משביעין אותו בשם או בכינוי, א"א שמעתי שתקנו הגאונים וכו'. ואין מזה השגה על רבינו שכתב דין הגמ' כמנהגו ועוד שאולי לא שמיע ליה תקנת הגאונים זו:

 

שו"ת חתם סופר חלק ה (חושן משפט) סימן עג

ונ"ל דכדין נתבטלו האימים בימי תשובות הגאונים הנ"ל דלבתר דשוב תקינו גאוני' להחרים על המשביע וצריך לענות אמן ואם לא ירצה לענות אמן אין זה צריך לשבע כמ"ש ט"ז פ"ז סעי' כ"ב ד"ה מענה המשביע וכו' א"כ פשוט דגם הנשבע יכול לומר כשם שאתה רוצה שיכבו נרות ויתקעו שופרות ואלבש תכריכי מתים כך אתה תלביש תכריכי מתים כשתענה אמן על החרם ויתקעו שופרות ויכבו נרו' ויבקעו נודין ואם לא תעשה כן איננו נשבע ולע"ד בלי ספק שומעין לו בכך ועי"ז ממילא שוב לא ביקש /יבקש/ התובע מהנתבע על ככה כדי שלא ישים לו כגמולו ועי"ז נתבטל המנהג מיושב השגת הראב"ד פי"א משבועות הלכה י"ג דרמב"ם לא מייתי איומי הגאונים וכ' הכ"מ דלמא לא שמיע /ליה/ לי הך תקנתא הנה הראיתי בעין מאגרת הרמב"ם ותשובותיו שהי' לפניו נוסח הערוך ואפ"ה השמיט מחיבורו והיינו משום דאיהו מייתי פ"א מה' טוען הלכה י"א הורו רבותי שמחרימן על התובע א"כ דל בדל ולא נהגו לאיים תו בהנך איומים ומכיון שנתבטל המנהג אפי' אם ירצה התובע לקבל על עצמו ג"כ משום תמות נפשי עם פלשתים אין שומעין כמ"ש כנה"ג בשם תשובות הגאונים הנ"ל.

 

Shiur # 5

Af hi bilshona ne'emra

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף לח עמוד ב

ת"ר: שבועת הדיינין אף היא בלשונה נאמרה

 

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף לט עמוד א

מאי אף היא בלשונה נאמרה? כדתנן, אלו נאמרין בכל לשון: פרשת סוטה, וידוי מעשר, קריאת שמע ותפלה, וברכת המזון, ושבועת העדות ושבועת הפקדון, וקאמר נמי: שבועת הדיינין אף היא בלשונה נאמרה

 

רש"י מסכת שבועות דף לח עמוד ב

בלשונה - בכל לשון שהוא מבין בו.

 

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לב עמוד א

אלו נאמרין בכל לשון: פרשת סוטה, ווידוי מעשר, קרית שמע ותפלה, וברכת המזון, ושבועת העדות ושבועת הפיקדון. ואלו נאמרין בלשון הקודש: מקרא ביכורים, וחליצה, ברכות וקללות, ברכת כהנים, וברכת כהן גדול, ופרשת המלך, ופרשת עגלה ערופה, ומשוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם.

 

תוספות מסכת שבועות דף לט עמוד א

ואלו נאמרין בכל לשון כו' - תימה דלא תני במתניתין שבועת הדיינין ושבועת ביטוי דכיון דתנא אלו ליכא למימר תנא ושייר וי"ל דאיכא שום גוונא בהנהו דתני דליתיה בהני להכי תני להו לחודייהו [ועיין תוספות יבמות פד: ד"ה אלא ותוספות כתובות כט. ד"ה ועל ותוספות זבחים פד. ד"ה הלן ועי' תוספות שבת עה: ד"ה חסר אחת].

 

רמב"ם הלכות שבועות פרק יא הלכה ח

ושבועת הדיינין בין שהיתה של תורה או של דברי סופרים בין על טענת ודאי בין על טענת ספק כך היא, הנשבע אוחז ספר תורה בזרועו והוא עומד ונשבע בשם או בכינוי בשבועה או באלה מפיו או מפי הדיינין, והורו רבותי שאין משביעין שבועת הדיינין אלא בלשון הקדש.

 

רמב"ם הלכות שבועות פרק יא הלכה יד

הדיינין שהשביעו את הנשבע בכל לשון שהוא מכיר הרי זו כמצותה וכן הורו הגאונים, אבל רבותינו הורו שאין משביעים אלא בלשון הקדש, ואין ראוי לסמוך על הוראה זו, ואף על פי שנהגו בכל בתי דינין להשבע בלשון הקדש צריך להודיע את הנשבע עד שיהא מכיר לשון השבועה, ששבועת הדיינין היא שבועת הפקדון בעצמה, ואף שבועת הסת נהגו כל העם להשביע אותה בלשון הקדש.

The Rebbe of the Rambam is like hava amina of Tosfos that Shvuas hadayanim must be said in lashon hakodesh. The maskana of Tosfos and Rashi each saythat the shvuah can be said in any language

 

Hesber-Licorah
shvuos hdayanim can be said in any language because doesn't have a set text like others mentioned in sotah. Ay the lists of those that we can say in all languages are also texts? Those have gezerus hakasuv that tell us otherwise. By shvuos hadayanim there is no hava amina to say in lashon hakodesh.

What is Svara of Ri' migasgh (Rabosay of the rambam)?

1.

כסף משנה הלכות שבועות פרק יא הלכה ח

וא"כ יש לתמוה על הוראת רבותיו ואפשר דלא מדינא קאמרי אלא משום דהוי כעולבנא דדייני א

Perhaps for the kavod of the judges.

2.

רדב"ז הלכות שבועות פרק יא הלכה ח

נראה טעם הוראה זו כדי לאיים עליו ומ"מ מודים הם שאם אין הנשבע מבין בלשון הקדש שמשביעין אותו בלשון שהוא מבין א"נ מודיעין אותו ענין השבועה בלשון שהוא מבין ואח"כ משביעין אותו בלשון הקדש כדי לאיים עליו לפי שהלשון מצד עצמו יש בו קדושה ואימת לשון הקדש על עם הארץ:

 

 

Iyum

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף לט עמוד א

אמר מר, אומרין לו: הוי יודע, שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא. מ"ט? אילימא משום דאתיהב בסיני, עשר דברות נמי אתיהב! ואלא משום דחמירא, ומי חמירא? והתנן: אלו הן קלות - עשה ולא תעשה חוץ מלא תשא, חמורות - זו כריתות ומיתות ב"ד ולא תשא עמהן! אלא כדקתני טעמא: וכל עבירות שבתורה נאמר בהן ונקה, וכאן נאמר לא ינקה

Ay The pasuk the gemara references is from aseres hadibros (Shvuot shav) and our gemara is talking about Shvuas Hadayanim which is a shvuas Sheker?

שמות פרק כ

(ו) לא תשא את שם יקוק אלהיך לשוא כי לא ינקה יקוק את אשר ישא את שמו לשוא: פ

 

אונקלוס שמות פרק כ

(ו) לא תימי בשמא דיי אלהך למגנא ארי לא יזכי יי ית דיימי בשמיה לשקרא:

 

Unkeles on the pasuk of lo sisa says that it translates the pasuk as referring to both shav – megana- and sheker - shikra. What was the sourse for Unkeles that lo
sisa applies to sheker as well? Rav
Lichtenstein said that the source is our gemara.

 

פוטרין אותו מיד

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף לט עמוד א

אם אמר איני נשבע - פוטרין אותו מיד,     

Until when can a person retract his statement?

1.

רש"י מסכת שבועות דף לט עמוד א

פוטרין אותו מיד - ואין משהין אותו כאן שלא יחזור בו וע"כ ישלם מיד שקיבל עליו בב"ד.

2.

 

תוספות מסכת שבועות דף לט עמוד א

אם אמר איני נשבע פוטרין אותו מיד - פי' בקונטרס שלא יחזור בו קודם שיצא מב"ד והא דאמרינן בריש המפקיד (ב"מ דף לד.) אמר הריני משלם וחזר ואמר איני משלם מהו מי אמרינן מהדר קהדר ביה או דלמא דחויי קא מדחי היינו קודם שיצא מב"ד א"נ אפילו אחר שיצא ואי דעתיה למהדר אע"פ שאינו יכול לחזור בו לא מיקני ליה כפילא דבעי אטרוחי לבי דינא כדאמרי' התם (דף לה.) גבי ההוא דאפקיד כיפי ואדרבה משם ראיה היא דלא מצי הדר דאי מצי הדר ביה אמאי אית לן למימר לדחויי קמכוין ועל כן נראה פירוש הקונטרס
ולא כמו שפר"ת בספר הישר בפרק זה בורר (סנהדרין דף כד. ושם) בשמעתא דנאמן עלי אבא דמצי הדר ביה ומביא ראיה מההיא דהמפקיד והכי פירושא דפוטרין אותו מב"ד שמתוך כך יהא בוש מלחזור בו ועוד דשוב נמצא בשם ר"ת דההיא דהמפקיד איירי באומר הריני משלם חוץ לב"ד א"נ לא יצא מב"ד כדפי' אבל אם אמר בב"ד וחזר ואמר חוץ לב"ד איני משלם לא מצי הדר ביה ובההוא דזה בורר גופיה משמע כפי' הקונטרס דתניא היה חבירו חייב לו שבועה ואמר לו דור לי בחיי ראשך ר"מ אומר יכול לחזור בו וחכמים אומרים אינו יכול לחזור בו ואמרינן בגמרא לאחר גמר דין מחלוקת והלכה כדברי חכמים משמע לאחר גמר דין אע"פ שלא נדר לו בחיי ראשו עדיין ומיהו י"ל דלא קרי גמר דין אלא כשנדר לו כבר בחיי ראשו וכן משמע בפ' יש נוחלין (ב"ב דף קכח.) לפי גי' ר"ח גבי עבדי גנבת והוא אומר לא גנבתי מה טיבו אצלך כו' דגרס רצונך השבע וטול ונשבע אינו יכול לחזור בו משמע דוקא כשנשבע אבל קודם שנשבע יכול לחזור בו ויש ספרים דגרסי התם נשבע ואינו יכול לחזור בו.

 

3.

רמב"ם הלכות סנהדרין פרק ז הלכה ב

מי שקבל עליו קרוב או פסול בין להיותו דיין בין להיותו עד עליו, אפילו קבל אחד מן הפסולים בעבירה כשני ד עדים כשרים להעיד עליו או כשלשה בית דין מומחין לדון לו, בין שקבל על עצמו לאבד זכיותיו ולמחול מה שהיה טוען על פיהן, בין שקבל שיתן כל מה שיטעון עליו חבירו בעדות זו הפסול או בדינו, אם קנו מידו על זה אינו יכול לחזור בו, ואם לא קנו מידו יכול לחזור בו עד שיגמר הדין, נגמר הדין והוציא הממון בדין זה הפסול או בעדותו אינו יכול לחזור.

Hesber Machlokes

1. Perhaps the machlokes is what is considered the maaseh beis din, but all agree the maaseh beis din will end one's ability to be chozeir. For Rashi it is as simple as leaving beis din, for Rabbeinu Tam there needs to be a psak, and for the Rambam, the psak needs to have been carried out.
   
2. 
    

חידושי הרמב"ן מסכת בבא בתרא דף קכח עמוד א

הכי גרסינן השבע וטול נשבע ואינו יכול לחזור בו. וכך היא הנוסחא בהלכות גדולות וכן כתוב בהלכות רבינו הגדול ז"ל בנוסחאות שלנו, ובנוסחא ראשונה מוגהת בכתב ידו של הקדוש ז"ל ראיתי ונשבע אינו יכול לחזור בו, וסרט על ונשבע סירטא אחת, ונראה שחזר בו לגרוס נשבע ואינו יכול לחזור בו כמו שמצינו בנוסחי ההלכות שלנו, אבל בנוסחאות של ר"ח ז"ל גרסינן הכי ונשבע אינו יכול לחזור בו וכן דעת ר"ת ז"ל. ואיכא למידק הא דאמר בשבועות (ל"ט א') אמר הריני משלם פוטרין אותו מיד, משמע דעל כרחו משלם ואינו יכול לחזור בו, ופי' הרב ז"ל להכי נמי פוטרין אותו כדי שלא יחזור בו ולפיכך ממהרין הדבר שיפרע קודם חזרה, והביא ראיה מההיא דאמרינן בפרק המפקיד (ל"ד ב') אמר הריני משלם וחזר ואמר איני משלם מהו מי אמרינן מהדר קא הדר ביה או דילמא וכו', משמע דמצי הדר ביה, ושמעתי שמתרצים לדעת רבינו הגדול ז"ל דהכי פירושא מי אמרינן מהדר קא הדר ביה ולא מצי הדר ביה ומקני ליה כפילא, או דילמא בדבוריה קאי ודחויי מדחא ליה מעיקרא כי אמר הריני משלם ואינו מקנה לו כפילו, דאין שומר עשוי לשלם לגמרי ומפני שהוא חנוק הוא דקאמר ליה מעיקרא, ויש לי בו עוד מפי' אחר במקומו טוב מזה ומדברי רבינו תם ז"ל. ובמסכת סנהדרין פרק דיני ממונות בתרא (כ"ד ב') אמרינן מחלוקת לאחר גמר דין אבל קודם גמר דין דברי הכל יכול לחזור בו, והאי נמי כיון דאמר משלמנא זהו גמר דינו,
וכן ברצונך השבע וטול כיון שקבל עליו זה ואמר נשבע אני אין לך גמר דין גדול מזה, ורש"י ז"ל כתב במסכת שבועות פוטרים אותו מיד ואין משהין אותו כאן כדי שלא יחזור בו ועל כרחו ישלם משקבל עליו בבית דין, שלא כדעת רבינו תם ז"ל, אבל יש לדקדק אפילו ישתהא כאן היאך יכול לחזור בו לדבריו, ומאי שנא כי יצא מבית דין דלא מצי הדר ביה ובבית דין מצי למיהדר ביה, וי"ל כל זמן שעסוקין באותו ענין יכול לחזור בו, ואין דבריו של רבינו תם ז"ל נוחין בזה שכיון שאמר הריני משלם הרי הוא כגמר דין ומאי שנא מנאמן עלי אבא וגמרו דינו ואמרו לו שלם, ואפילו למי שגורס בכאן ונשבע אינו יכול לחזור בו י"ל מפני שעדיין מחוסר שבועה ושמא לא ישבע, והר"ר יוסף הלוי ז"ל שכתב שיכול לחזור בו עד שישבע ויאמרו לו בית דין שלם שכבר נשבע, אינו נכון דהא קאמר בהדיא ונשבע אינו יכול לחזור בו, וכן בדין שהרי עשה מעשה על פיו, ועוד יש לתמוה עליו שהוא גורס נשבע ואינו יכול לחזור בו ולפי זה אפי' קודם שבועה אינו יכול לחזור בו, ולא דקדק בכך.

 

Don't need a maaseh bes din. Rather this is a hischayvus. While שעסוקין באותו ענין you can retract but not after that. This is like by kidushin for the kesubah wherein one can revoke the kesubah right after it was given as long as they are עסוקין באותו ענין. It also appears in Baba
Basra
114. The gemara says that one can be chozeir from a kinyan sudar so long as they are עסוקין באותו ענין. Rav
Chaim said that a kinyan sudar is a kinyan that does not operate from a masseh like every other kinyan, but is a function of a gemiras daas, and the masaeh only comes to indicate that there was a gemiras daas. Therefore, since a kinyan sudar is a fuinction of daas, while they are עסוקין באותו ענין, he can be chozeir, because he did not have a gemiras daas.

Similarly an amira in front of beis din will be mechayev the person, but once they leave the beis din then they are no longer involved in the issue so the baal can not relate back to that hischayvus.

 

סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף לט עמוד א

ואם אמר הריני נשבע - העומדין שם אומרים זה לזה: +במדבר ט"ז+ סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה וגו'

 

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף לט עמוד ב

אם אמר איני נשבע - פוטרין אותו מיד, ואם אמר הריני נשבע - העומדים שם אומרים זה לזה: +במדבר ט"ז+ סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה. בשלמא ההוא דקא משתבע קאי באיסורא, אלא ההוא דקא משבע ליה אמאי? (ההוא מיבעי ליה לכדתניא) [כדתניא], ר"ש בן טרפון אומר: +שמות כ"ב+ שבועת ה' תהיה בין שניהם - מלמד שחלה שבועה על שניהם. וכשמשביעין אותו, אומרים לו: הוי יודע שלא על דעתך וכו'. למה לי למימרא ליה הכי? משום קניא דרבא.

 

רש"י מסכת שבועות דף לט עמוד ב

חלה על שניהן - ששניהן נענשין בה שלא דקדק למסור ממונו ביד נאמן ובאו לידי חלול השם.

 

תוספות מסכת שבועות דף מז עמוד ב

חלה על שניהם - ונענש המשביע אפי' הדין עמו כדפי' בקונטרס בריש הדיינין (לעיל דף לט:) וכן נראה דהא דריש התם בברייתא ובאה אל הגנב זה הגונב דעת הבריות שתובע ממון ממי שאינו חייב לו ובתר הכי פריך משביע אמאי קאי בסורו ומשני משום דר' שמעון בן רבי טרפון ומדאיצטריך לאתויי הך ושביק ברייתא גופה משום דמיירי אפי' הדין עמו.

 

Rabeinu Chananel says one of them must be lying. If the Shvuah is truthful then the mashbiah is the rasha . If it is false then the nishba is the Rasha.

Hesber Maclokes-
Rav Lichtenstien wanted to tie this into a machlokes Rambam/ Raavad.

רמב"ם הלכות שבועות פרק יא
הלכה א

כשם ששבועת שוא ושקר בלא תעשה, כך מצות עשה שישבע מי שנתחייב שבועה בבית דין בשם שנאמר ובשמו תשבע זו מצות עשה, שהשבועה בשמו הגדול והקדוש מדרכי העבודה היא והדור וקדוש גדול הוא להשבע בשמו.

 

רמב"ם הלכות שבועות פרק יא
הלכה יט

אע"פ שאין מאיימין איום זה בשבועת טענת ספק כמו שבארנו ולא בשבועת הסת, צריכין הדיינין לפצור בבעלי דינין אולי יחזרו בהן עד שלא תהיה שם שבועה כלל.

 

(from Aarons notes) According to the Rambam it is darchei haavoda when there is no other possibility. All of this puts שבועת הדיינין in a different standing for the רמב"ם than for other ראשונים. For other ראשונים a שבועה is at best an option at worst a necessary evil. The problem is the גמ' (שבועות 39b), which describes how the דיינים do everything in their power to prevent people from taking a שבועה. According to the other ראשונים, this גמ' makes a lot of sense. According to the רמב"ם, who does quote this גמ', שבועה is great as long as it is אמת, but if it is false then you are in deep trouble (the whole world will tremble and shake). On the other hand, if it is אמת then it is קידוש גדול. So the choice whether or not to swear is very different for the רמב"ם than for other ראשונים. The גמ' (שבועות 39b) quotes the פסוק of סורו נא...האנשים הרעים האלה and says that we see from here that both parties are considered רשעים. Why? רש"י explains that both are רשעים because even the מוסר/משביע contributed to חילול ד' by trusting an untrustworthy person. The גמ' on 47b has the same דרשה. The ר"ח there interprets different than רש"י. רש"י only has a problem if he was נשבע לשקר. But according to the ר"ח, there is a problem either way—even if he swears truthfully it is bad because then it turns out that it was for naught. רש"י might fit well with the פשט of the רמב"ם. Whereas the ר"ח definitely argues with the רמב"ם (because even if it is true it is bad).

 

Shiur # 6

Shtei Kesef

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף לט עמוד ב

הטענה שתי כסף. אמר רב: כפירת טענה שתי כסף; ושמואל אמר: טענה עצמה שתי כסף, אפי' לא כפר אלא בפרוטה ולא הודה אלא בפרוטה - חייב.

Potential Hesber Machlokes- 1.What is the mechayev
for the shvuah of modeh bmktzas. Is it the taanah or is it in the kefirah (for more on this hesber read Rav Ahron in two pages) .

Another possibility is Shmuel and Rav say the mechayev is the taanah but perhaps the shiur
of the shvuah must be on shtei kesef. (Rav) What is the nafka mina? Is shtei kesef for all shvuas hadayanim or specifically in modeh b'miktzas. If it is in the mechayev then perhaps local din by modeh bmktzs but if it is a din in the shvuah perhaps would apply by shvuos shomron and by ed echad.

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מ עמוד א

אמר רב נחמן בר יצחק אמר שמואל: לא שנו אלא בטענת מלוה והודאת לוה, אבל טענת מלוה והעדאת עד אחד, אפילו לא טענו אלא בפרוטה - חייב; מאי טעמא? דכתיב: +דברים י"ט+ לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת, לכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם, אבל קם הוא לשבועה, ותניא: כל מקום ששנים מחייבין אותו ממון, עד אחד מחייבו שבועה

 

תוספות מסכת שבועות דף מ עמוד א

אבל בטענת מלוה והעדאת עד אחד כו' - וא"ת דבשילהי הכותב (כתובות פז: ושם) אמרינן דאין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות אפי' בהעדאת עד אחד אלמא משוינן עד אחד להודאה במקצת ויש לומר דשמואל דהכא לטעמיה דמחייב לעיל בכפירת פרוטה דכיון דמשתבע אפרוטה מוקמיה קרא דאבל קם לשבועה בפרוטה אבל בקרקעות לא משכחת דמשתבע בשום מקום ולפי זה צ"ל דלית הלכתא כותיה דשמואל בהך דהכא כיון דתליא בההיא דלעיל דבההיא דלעיל לית הלכתא כותיה מדתני ר' חייא לסיועיה לרב ועוד דרב פפא דה"ל בתראה סבירא ליה כרב לקמן בשמעתין.

But if you held like Rav would hav to say there is a din of shtei kesef by eid echad as well

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נז עמוד ב

שומר חנם אינו נשבע (וכו'). מנהני מילי? - דתנו רבנן: - +שמות כ"ב+ כי יתן איש אל רעהו - כלל, כסף או כלים - פרט, (וגנב מבית האיש) +מסורת הש"ס: [לשמור]+ - חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש - דבר המטלטל וגופו ממון, אף כל דבר המטלטל וגופו ממון. יצאו קרקעות שאינן מטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות שאף על פי שמטלטלין אין גופן ממון.

 

Acording to Rav shtei kesef is a din in shvuah According to shmuel a din in the taanah which doesn't apply by other shvuos. According to rav should apply by other shvuos. Tosfos says the sugyan on 40 is like shmuel b/c the concept of shtei kesef does not apply to eid echad.

From Rav Ahron- With regard to שומרים there is a מח' amongst the ראשונים as to whether you require שתי כסף.

חידושי הרשב"א מסכת שבועות דף מ עמוד א

לענין שבועת השומרים כתב הר"י הלוי ז"ל דאף היא לא בעיא ב' כסף דלא בעינן ב' כסף אלא בשבועה הבאה ע"י כפירה והודאה וכדאמר שמואל לא שנו אלא בהודאת לוה וטענת מלוה דאלמא לעולם לא בעינן ב' כסף אלא בכפירה והודאה אבל עד אחד ואי נמי שומרין דלא בעו כפירה והודאה אפי' בפחות מב' כסף נמי איתא, ואע"ג דכסף או כלים דמיניה דרשינן מה כלים שנים אף כסף שנים בפרשת שומרין כתיב הא אוקימנא לעיל אליבא דרב דהלכתא כוותיה דהאי כסף לכפירת טענה הוא דאתא. ויש אומרים דאפילו בשומרין בעינן ב' כסף דהא כי כתיב כסף או כלים בפרשת שומרין כתיב, וכן דעת מקצת מרבותי ז"ל וסייעו דבר זה מדאמר שמואל אבל טענת מלוה והעדאת עד אחד לא ואם איתא טפי הו"ל לאשמועינן שבועת

Likewise with the שבועה of נשבע ונוטל.

רמב"ם הלכות טוען ונטען פרק ג הלכה ז

הורו רבותי שהנשבעין ונוטלין אינן צריכין טענת שתי כסף, ז ואני אומר שצריך הנתבע שיכפור בשתי מעין ואחר כך ישבע התובע בתקנת חכמים ויטול, שהרי הנשבעין בטענת ספק צריך שיהיה ביניהם כפירת שתי מעין ואחר כך ישבע מספק. +/השגת הראב"ד/ הורו רבותי שהנשבעין וכו' עד ישבע מספק. א"א ומה יעשה השכיר העני שהשכיר עצמו במעה או בפונדיון ילך בפחי נפש, אבל הדמיון שדימה והלמוד שלמד מן הנשבעין בטענת ספק שהצריכו להם כפירת שתי כסף אינו דמיון כלל שזה נשבע להפטר ועל כרחו הוא נשבע וזה שנשבע ליטול מדעתו הוא נשבע כדי ליטול ואפילו על פרוטה ואולי אפילו היה שכרו פחות מפרוטה עכ"ל.+

 

To round out the picture, תוספות in ב"ק 103a in the context of שבועת פקדון says the only way to have a שבועה on a פרוטה is קפץ ונשבע because you can never have a שבועה when there is less than שתי כסף. If it is a general הלכה then it is more מסתבר like רב.

From Rav Ahron----

אם שתי כסף תלוי במח' על אופי שבועת מוב"מ

(Rav miller said the machlokes can be what is the michayev of the shvuah. Rav lichtenstien went into great detail here).    Or we could look at רב and שמואל in a totally different perspective—where you cannot even begin to think of שתי כסף in the context of other שבועה's. In other words, it could be a מח' within מודה במקצת specifically. Let's look for a moment at the root of the חיוב שבועה מודה במקצת. There is a famous מח' about why כופר הכל is פטור (ב"ק 107a).
How do we understand רבה—the reason for מודה במקצת is אין אדם מעיז בפני בעל חובו. תוספות
says that everyone knows that only מודה במקצת is חייב and the question is just why he is not פטור with a מיגו that he could have been כופר בכל and the answer is that he could not have said this better טענה because he would not have had the audacity to deny the whole loan. So תוספות says that רבה is not discussing the difference between מודה במקצת and כופר בכל, but rather just why there is no מיגו. What is the actual difference between the two responses according to תוספות? He says that מודה במקצת has a מחייב שבועה that כופר הכל lacks—a הודאה. The הודאה is the מחייב. Although, we should note that תוספות does have different formulations. For example, תוספות in ב"מ 4a says that since there is a הודאה, which is רגלים דבר (for the טענה), that is why there is a חיוב שבועה. On the other hand, רש"י (and most other ראשונים) holds טענה alone is the מחייב. And therefore it should be מחייב all the time. Why then is כופר הכל פטור? For תוספות this makes sense—there is no הודאה. But what about רש"י? He says that in כופר הכל, the נטען has a defense of אין אדם מעיז, which proves psychologically that if he is כופר הכל he is not lying (rule of the contrapositive—if lying would not deny it all therefore if denied it all not lying) and therefore he is פטור from a שבועה.

    The נ"מ between רש"י and תוספות would be a situation where a כופר הכל could have been מעיז like שומר (ב"ק 107a). תוספות says that he is still פטור because there is no הודאה. רש"י says that he would be חייב a שבועה. Another נ"מ is what was רבה explaining when he says אין אדם מעיז (שבועות 42b and ב"מ 3b)? תוספות says he was explaining a side point—why we don't say מיגו and רש"י says that he was explaining why מוב"מ is חייב and כופר הכל is פטור.

    Why is this relevant to us? The מח' between רש"י and תוספות is fundamental in terms of the root of מודה במקצת and the importance of הודאה in מודה במקצת. רש"י learns that in כופר הכל you would also be חייב and the only reason you need the הודאה in מודה במקצת to defuse the חזקה that אין אדם מעיז. If this is the job of the הודאה, then the מחייב of the שבועה has to be the טענה. The טענה is sufficient to be מחייב the שבועה. תוספות however, would say that just because X has a טענה, Y is חייב a שבועה!? Really you should require more than that to be מחייב the שבועה. It is only the partial credence lent to the טענה by the נתבע that he owes part of it by the כפירה that is מחייב the שבועה. So according to תוספות, the הודאה is critical to getting the שבועה off the ground. It is entirely conceivable that the מח' where we need שתי כסף would vary according to רש"י and תוספות. According to רש"י, the טענה is מחייב so שמואל makes a great deal of sense—the טענה is enough to be מחייב the שבועה. But if the טענה is not enough and you need the הודאה to support the original טענה then it makes sense to say that the כפירה should be שתי כסף (רב).

כלים

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף לט עמוד ב

אמר רבא: דיקא מתניתין כותיה דרב, וקראי כותיה דשמואל. דיקא מתני' כותיה דרב, דקתני: הטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה, ואילו כפירת טענה פרוטה לא קתני, ותנן נמי: ההודאה בפרוטה, ואילו כפירה בפרוטה לא קתני; וקראי כותיה דשמואל, דכתיב: +שמות כ"ב+ כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור, מה כלים שנים אף כסף שנים, מה כסף דבר חשוב אף כל דבר חשוב, וקאמר רחמנא: +שמות כ"ב+ כי הוא זה. ורב? ההוא מיבעי ליה להודאה במקצת הטענה. ושמואל? כתיב הוא וכתיב זה, דאי כפר במקצת ואודי במקצת - חייב. ורב? חד להודאה במקצת הטענה, וחד להודאה ממין הטענה. ושמואל? לאו ממילא שמעת מיניה דחסרה לה טענה? אלא אמר לך רב: כסף כי אתא מעיקרא לכפירה הוא דאתא, דא"כ, לכתוב רחמנא כי יתן איש אל רעהו כלים לשמור, ואנא אמינא: מה כלים שנים אף כל שנים, כסף דכתב רחמנא למה לי? אם אינו ענין לטענה, תנהו ענין לכפירה. ושמואל? אמר לך: אי כתב רחמנא כלים ולא כתב כסף, הוה אמינא: מאי כלים שנים אף כל שנים, אבל דבר חשוב לא בעינן, קמ"ל

 

Alternate girsaos

1. 
    

   רש"י מסכת שבועות דף לט עמוד ב
   

מה כסף דבר חשוב אף כל דבר חשוב - גרסינן ולא גרסינן אף כלים דבר חשוב דאילו בכלים אמרינן לקמן /שבועות/ (דף מ:) דאפילו בכפירת מחטין חייב והאי אף כל במידי דלאו כלי קאמר וקאמר רחמנא כי הוא זה על זה באה השבועה כשיאמר כי הוא זה כשמודה במקצתה אלמא הודאה מתוך טענת שתי כסף היא.

1. 
   

רש"י מסכת קידושין דף יא עמוד ב

הכי גרסי' ומה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב

1. 
   

רש"י מסכת קידושין דף יא עמוד ב

ורבותינו מפרשים שהדינר הוא מטבע הפחותה שבצורי ופירכא מדקתני שתי כסף שהן מעות ותירוצא מה כלים דבר חשוב אף כסף דבר חשוב

What is the relationship between kelim and davar chasuv?

According to raboseinu all kelim are a davar chashuv. According to kidushin not all kelim are a davar chasuv but for shvuah it is required. As opposed to our rashi there is a requirement of chashuv but if it is a kli does not required to be a davar chashuv.

Nafka Mina-

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מ עמוד ב

ואמר רב ענן אמר שמואל: טענו שתי מחטין והודה לו באחת מהן - חייב, לפיכך יצאו כלים למה שהן

 

This works for raboseinu b/c all kelim are chashuv. Works for shvuos b/c kelim don't need to be chashuv. But original rashi in kidushin doesn't work with this gemara

רש"י מסכת קידושין דף יא עמוד ב

שיהו שוים שתי כסף ולאפוקי ממ"ד התם טענו שני מחטין חייב בהודאת אחת מהן לכך יצאו כלים למה שהן כלומ' שיתחייב בכלים בכל שהו,

 

רש"י מסכת שבועות דף מ עמוד ב

למה שהן - להתחייב עליהם בכל שהן דהוה ליה למכתב (שמות כב) כי יתן איש אל רעהו כספים לשמור ואנא אמינא מה כספים שנים ודבר חשוב אף כל שנים ודבר חשוב אלא כתב כלים לומר דהוי דבר חשוב ולא בעינן שווייהן שתי כסף.

Similar to raboseinu. Rashi says different things depending on the sugyah

What gives kelim its chashivus?

תוספות מסכת שבועות דף לט עמוד ב

וא"ת לרב דמוקי דכסף לכפירה הוא דאתא מנ"ל דבעינן דבר חשוב וצ"ל דכולה מכלים דריש ונפקא ליה דבר חשוב מכלים דאפילו מחט שאין בה שוה פרוטה מ"מ חשיבות גדול יש בו שראוי לעשות בו מלאכה גדולה

Utiltity.

ר"י מיגאש מסכת שבועות דף לט עמוד ב

אע"ג דלא שוו שתי כסף הוין דבר חשוב משום דכסף לאו לגופיה מיתבעי לאינש אלא לשוויה הוא דבעי ליה דהא לאנפוקי הוא דבעי ליה הילכך קמא דלית ביה שתי כסף לא הוי דבר חשוב וכלים לאו לאנפוקייהו הוא דבעי להו אלא לגופייהו הוא דבעי להו למעבד בהו מלאכה וכיון שכן לא איכפת לן אי שוו טובא אי לא הילכך אע"ג דלא שוו שתי כסף דבר חשוב הוא גביה דהא לגופיה הוא דבעי ליה למעבד ביה מלאכה.

Money is used to spend for things while the kli is chashuv for itself. Intrinsic values vs a means to an end.

Difference between Ri migash and Rashi can be jewelry. According to Rashi no shaychus to melacha while according to ri migash has intrinsic value. The gemara in shabbos makes it sound as if it is a kli

תלמוד בבלי מסכת שבת דף סג עמוד ב

מניין לתכשיט כל שהוא שהוא טמא - מציץ

 

חידושי הרמב"ן מסכת שבועות דף לט עמוד ב

הא דאמרינן נמי לכתוב רחמנא כלים ולא בעי כסף ואנא אמינא מה כלים שנים אף כל שנים ומה כלים דבר חשוב. הכי קאמר מה כלים דבר חשוב דכל כלי שבעולם הואיל וראוי למלאכה חשוב הוא לאדם כמעה של כסף, וסבירא לן השתא דסתם כלים בשלימין משמע ובשוין ממון משמע הילכך אע"ג דלא כתב רחמנא כסף ידעינן דבעי שתי כסף, ושמואל לא ס"ל הכי דאי כתב רחמנא כלים לא בעינן דבר חשוב כלומר שיהא דבר אחר חשוב שתי כסף הילכך איצטריך רחמנא למכתב (כלים) [כסף], ורב גופיה אפשר דס"ל יצאו כלים למה שהן דהא בלא יתורא דקראי אמר ומה כלים דבר חשוב אלמא כלים חשיבי כשתי כסף אע"פ שאינן שוין שתי כסף, וכל שכן השתא דכתיבי תרוייהו כסף וכלים דאיכא יתורא דקראי.

 

Ramban presents perhaps a third approach of understanding keilim, that a kli is a davar chashuv if it is completely intact. The source is that chalipin requires a davar mesuyam wherein a chatzi fruit is not good for chalipin but full kli is good.

 

Machlokes between Rashi and Rabosav-

רש"י מסכת קידושין דף יא עמוד ב

הכי גרסי' ומה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב - שיהו שוים שתי כסף ולאפוקי ממ"ד התם טענו שני מחטין חייב בהודאת אחת מהן לכך יצאו כלים למה שהן כלומ' שיתחייב בכלים בכל שהו, ורבותינו מפרשים שהדינר הוא מטבע הפחותה שבצורי ופירכא מדקתני שתי כסף שהן מעות ותירוצא מה כלים דבר חשוב אף כסף דבר חשוב ומעה דבר חשוב הוא ולדידי קשיא ביה טובא חדא דא"כ דכל כסף האמור בתורה דינר הוא היכי אתיא הך הקישא ומפקא ליה הא כי אתא היקישא לאשמועינן מה כלים שנים אף כסף שנים הוא דאתא ועוד מה כלים דבר חשוב וכי מחט דבר חשוב הוא והא אמרינן התם לכך יצאו כלים למשהו אלמא לא חשיבי מחטים ועוד בהדיא אמרינן התם איפכא מה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב וכסף כי אתא להך דרשא אתא

Rabosav of Rashi say you need davar chashuv
and therefore shtei meah works b/c it
is a davar chashuv. Who cares if not kesef bkol hatorah kula.
It is a davar chasuv within the realm of kesef. According to rashi davar chashuv is the adjective to describe the kesef/kli. The chashivus goes above and beyond the minimum requirement of kesef.

 

Does the kli need to minimally worth a prutah?

machlokes Rishonim- The Ri
Migash, Rav
Hai
Gaon, and
the Rambam all say that a kli does not need to be worth a pruta.

רמב"ם הלכות טוען ונטען פרק ג הלכה ד- ה

מאה תמרים יש לי בידך אין לך בידי אלא תשעים, רואים אם היו שוין שם העשר שכפר בהן שתי מעין נשבע ואם לאו פטור, חמשה או ששה אגוזים יש לי בידך אין לך [בידי] אלא אגוז אחד רואין אם שוה האחד פרוטה נשבע ואם לאו פטור וכן כל כיוצא בזה.

 

במה דברים אמורים בכסף או במיני סחורות ופירות וכיוצא בהן, אבל הכלים אין משערין את דמיהן ואפילו הן עשר ד מחטין בפרוטה וטענו שתי מחטין הודה באחת וכפר באחת חייב, שנאמר כסף או כלים כל הכלים ככסף, טענו ה כסף וכלים והודה בכלים וכפר בכסף אם יש בכפירה שתי מעין חייב ואם לאו פטור, הודה בכסף וכפר בכלים אם הודה בפרוטה חייב וכן כל כיוצא בזה.

 

 

 

תוספות מסכת שבועות דף לט עמוד ב

י"ל דודאי מכסף ילפינן דבעינן שיהא בכלי שוה פרוטה דלא תימא גזירת הכתוב היא בכל הכלים אע"פ שאין בהן שוה פרוטה וה"נ אמרינן בירושלמי דטענו שתי מחטין צריך שיהא שוין ב' פרוטות שתהא הכפירה פרוטה וההודאה

 

חידושי הרשב"א מסכת שבועות דף לט עמוד ב

דאע"פ שיצאו כלים למה שהן היינו דלא בעינן שיהיו חשובין ב' מעין אבל להיות חשובין ב' פרוטות מיהא בעינן, וכן הוא בירושלמי דגרסינן התם אמר שמואל טענו ב' מחטין והודה לו באחת מהן אמר ר' חנינא והן יפות שתי פרוטות שיהא טענה פרוטה והודאה פרוטה ע"כ, וחזק הרב טענה זו שאם אי אתה אומר כן נמצאת לעתים ישיבת הדיינין בפחות משוה פרוטה כשטענו ב' מחטין ואלו בפ' הזהב אמרו שאין ישיבת הדיינין בפחות משוה פרוטה, וכן אין אשה מתקדשת בכלי שאין בו שוה פרוטה, וכן מצאתי למקצת מרבותינו הצרפתים ז"ל שאמרו כן דכלי שוה פרוטה דוקא אמרו ומחטין דשמואל בשוין שתי פרוטות הן. ורבינו האיי גאון ושאר הגאונים ז"ל אין דעתם כן אלא בפירוש אמרו ב' מחטין אע"פ שאין שוין פרוטה דלכך יצאו כלים למה שהן, ומה שאמר הרב ז"ל שאם כן מצאנו ישיבת הדיינין בפחות משוה פרוטה אין ראיה זו מכרעת דאפשר לומר דכל כלי כיון שהוא ראוי למלאכתו חשוב הוא כפרוטה ויתר מפרוטה ויושבין עליו הדיינין, ואפשר דאפי' לענין קדושין כן וכמו שקונין בכלי (ב"מ מ"ז א') אע"פ שאין בו שוה פרוטה ואפשר דקנין משום כסף הוא, ואם תמצא לומר דקנין לאו משום כסף הוא וכן שאין אשה מתקדשת בכלי שאין בו שוה פרוטה הכא שאני שהוציאן הכתוב למה שהן, ושמואל סתמא קאמר טענו ב' מחטין ולכך יצאו כלים למה שהן דאלמא בכל ב' מחטין קאמר, דאי לא תימא הכי לא סגי דלא אמרו בגמ' כן במה דברים אמורים בשהן יפות ב' פרוטות וכיוצא בלשון הזה וכמו שאמרו בירוש', ובירושלמי לא הלכו בזה לשיטת גמרתינו דהתם נמי אוקמי שמואל כב"ש דלא ילפי כלים מכסף אבל לב"ה דילפי כללם מכסף אמרו דלדידהו כלים נמי בעינן שיהיו שוין ב' מעין, וכמו שלא הלכו בזה כשיטת הגמ' אף במה שאמרו דהא דשמואל בשוין ב' פרוטות ואתיא כב"ש לא סמכינן עלי' בהא כלל, ודעת הגאונים והסכמתן תורה הלא, אלא כלים דבר חשוב דקאמרינן היינו כלי שלם שחשוב למלאכתו קאמר. והר"י הלוי ז"ל פי' דלא אתא לאשמועינן דבעי' כלי חשוב אלא קאמר מה כסף דבר חשוב אף כלים חשובין הם איזה כלי שיהיה לפי שחשוב וראוי למלאכתו וחשוב כמעה.

. For the Rashba, a kli is viewed as if it is worth at least a pruta even if it not.

רמב"ם הלכות מכירה פרק כט הלכה ח

א"א אני אומר שהקטן אין לו מחילה כדאמרינן יתמי לאו בני מחילה נינהו וכן אני אומר שאם הקנו בקניין קנו שהקניין לא גרע מהכסף והוא כסף עצמו מההוא מעשה דגיטין דההוא דשדא לה מרה כומתא ואמר קני הא וקני נפשך וכו' ונמצא כסף גומר דעדיף משאר כסף וקונה לגמרי וכן אם קנה הוא בקניין קנה שהמקנה מקנה לו כל קניינו ואינו חוזר בו אבל אם השכיר הוא מקום פירות לא קנו ממנו דשכירות כמכר הוא עכ"ל.+

 

רמב"ם הלכות מכירה פרק כט הלכה ח

א"א אני אומר שהקטן אין לו מחילה כדאמרינן יתמי לאו בני מחילה נינהו וכן אני אומר שאם הקנו בקניין קנו שהקניין לא גרע מהכסף והוא כסף עצמו מההוא מעשה דגיטין דההוא דשדא לה מרה כומתא ואמר קני הא וקני נפשך וכו' ונמצא כסף גומר דעדיף משאר כסף וקונה לגמרי וכן אם קנה הוא בקניין קנה שהמקנה מקנה לו כל קניינו ואינו חוזר בו אבל אם השכיר הוא מקום פירות לא קנו ממנו דשכירות כמכר הוא עכ"ל.+

 

Shiur # 7

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף לט עמוד ב- דף מ עמוד א

תנן: שתי כסף יש לי בידך, אין לך בידי אלא פרוטה - פטור; מאי טעמא? לאו משום דחסרה לה טענה, ותיובתא דשמואל! אמר לך שמואל: מי סברת שוה קתני? דוקא קתני, מה שטענו לא הודה לו, ומה שהודה לו לא טענו. אי הכי, אימא סיפא: שתי כסף ופרוטה יש לי בידך, אין לך בידי אלא פרוטה - חייב; אי אמרת בשלמא שוה - משום הכי חייב, אלא אי אמרת דוקא - אמאי חייב? מה שטענו לא הודה לו, ומה שהודה לו לא טענו! מידי הוא טעמא אלא לשמואל, האמר ר"נ אמר שמואל: טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן - חייב. ה"נ מסתברא, מדקתני סיפא: ליטרא זהב יש לי בידך, אין לך בידי אלא ליטרא כסף - פטור; אי אמרת בשלמא דוקא קתני - משום הכי פטור, אלא אי אמרת שוה - אמאי פטור? ליטרא טובא הוי! אלא מדסיפא דוקא, רישא נמי דוקא, לימא תיהוי תיובתא דרב! אמר לך רב: כולה מתני' שוה, וליטרא זהב שאני.

תדע, דקא תני סיפא: דינר זהב לי בידך, אין לך בידי אלא דינר כסף וטריסית ופונדיון ופרוטה - חייב, שהכל מין מטבע [אחת] הן; א"א בשלמא שוה - משום הכי חייב, אלא אי אמרת דוקא - אמאי חייב? אמר רבי אלעזר: בשטענו בדינר מטבעות

 

Hesber
machlokes - The Rosh quotes the Ramban that the machlokes here is when there is a lashon of shtei kesef stam, whether or not this implies davka or shaveh. The Rosh therefore limits the machlokes in a number of ways, like to a halvah, and not to a pikadon.

רא"ש מסכת שבועות פרק ו סימן ד

תנן שתי כסף יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה פטור מאי לאו משום דחסרה לה טענה מי סברת שוה קטעין ליה פי' מי סברת הטוען בסתם שתי כסף לי בידך שר"ל שוה שתי כסף ומכל דבר שיודה לו הוי ממין הטענה לא דוקא קתני. אבל רב סבירא ליה דהטוען שתי כסף בסתם שוה כשתי כסף קאמר. אבל אין לפרש מי סברת שטען שוה כסף בפי' דוקא קתני כלומר שאמר בסתם שתי כסף הוי דוקא לכ"ע א"כ הא דקאמר לקמן תא שמע דינר זהב זהוב יש לי בידך וכו' טעמא דאמר דינר זהב זהוב הא סתמא שוה קטעין ליה ופריך מינה לשמואל תקשה נמי לרב דהא איהו נמי סבר דסתמא דוקא קטעין אלא ודאי בהא פליגי רב ושמואל דרב סבר דשתי כסף בסתם ודינר זהב בסתם שוה קטעין ושמואל סבר דוקא קטעין וכן פירש הראב"ד והרמב"ן ז"ל. וכיון דקי"ל כרב שמעי' מינה דמאן דתבע לחבריה ב' כסף יש לי בידך הלוואה והלה אומר לא כי אלא פרוטה ואפילו אומר אין לך בידי אלא כך וכך חטין ושעורין שהלויתני הוי הודאה ממין הטענה וחייב אבל בפקדון אי אפשר לומר שוה כסף קטעין אלא דוקא ואהלואה נמי לא אמרי' אלא בתובע מטבע היוצא בהוצאה כגון דינר זהב או כסף או מעות שאדם עשוי לשום כל דבר במטבע והוא נעשה דמים באחר אבל בליטרא זהב או כסף או מטבע שאין יוצא כגון של מלכים הראשונים דוקא קטעין ליה:

 

רש"י מסכת שבועות דף מ עמוד א

דינר מטבעות - טבועה במטבע צורה ולא טענו משקל וזה הודה לו מטבע ואע"פ שזו כסף וזו נחשת ממין הטענה היא דכולהו מטבע נינהו.

According to Rashi, the hodahaa is mmin hatayna which is that of a matbeah, which means that each coin has a printed stamp on it.

 

 

תוספות מסכת שבועות דף מ עמוד א

בטוענו בדינר מטבעות - פי' בקונטרס טבוע במטבע צורה ולא טענו משקל וזה הודה לו מטבע ואע"פ שזה כסף וזה נחושת ממין הטענה היא דכולהו מטבע נינהו וקשה דלעיל (דף לט:) גבי שתי כסף יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה מסקי' לשמואל דפטור משום דמה שטענו לא הודה לו וכ"ת דאיירי בשאינן טבועים א"כ חסרא לה טענה דאין כאן שוה ב' מעות דחסר מה שצריך ליתן כדי להטביעה וזה דוחק לומר שאין שוה פרוטה באותו חסרון ועוד דמשמע בטוענו מטבעות דעד השתא לא איירי במטבעות וסתם ב' כסף טבועים הם ועוד דקאמר הא קמ"ל דפרוטה בכלל מטבע איתא משמע דאין חידוש אלא מפרוטה דקתני והלא בשאר מטבעות נמי יש חידוש גדול דחשיב ממין הטענה ועוד דאפי' עבד גדול ועבד קטן חשיב מה שטענו לא הודה לו בפרק השואל (ב"מ דף ק.) ומנורה גדולה ומנורה קטנה אמרינן נמי לקמן (דף מג.) דמה שטענו לא הודה לו אע"פ שצורתם שוה ועוד דלשון בדינר מטבעות לא משמע בדינר טבוע ועוד דבסמוך בברייתא דדינר זהב זהוב גרסי' בכל הספרים פטור ובקונטרס לפי פירושו דוחק להגיה חייב על כן נראה לפרש בטוענו בדינר מטבעות שנתן לו דינר להחליף וליתן תחתיו מטבעות ושואל אותן מטבעות והלה טוען החזרתי כולם חוץ מדינר כסף או טריסית או פונדיון או פרוטה.

 

Tos asks what good is matbea to make it one min. The same logic should apply by two different sizes of menorah?

 

Rashi can answer that tzura is not just a similarity to make things the same min but also the tzurah of a matbeah changes the status from davke to shaveh.

רש"י מסכת שבועות דף לט עמוד ב

ליטרא שאני - דכיון דטענו משקל ודאי דוקא קתני אבל כל מטבעות דמתני' שוה קאמר שדרך מטבע לעשותו דמים לכל דברים.

 

Side point regarding tos kasha- shtei kesef minus pchos mishaveh prutah

וכ"ת דאיירי בשאינן טבועים א"כ חסרא לה טענה דאין כאן שוה ב' מעות דחסר מה שצריך ליתן כדי להטביעה וזה דוחק לומר שאין שוה פרוטה באותו חסרון

Ketzos makes implication from here that according to tosfos, if it was pachos mishave prutah for coinage it would be negligible and the taanah would remain shtei kesef. That is difficult b/c in Rosh hashana we see clearly that by shiurim even if missing the slightes amount the shiur is not reached. Hard assumption in tos to understand. The Rashash also asked a similar question on Tosphos.

 

קצות החושן חושן משפט סימן פח ס"ק א

(א) שתי מעין. ואם הוא שתי מעין בפחות משוה פרוטה משמע מדברי תוס' ריש פרק שבועת הדיינין (שבועות) דף מ' (ע"א) ד"ה בטוענו בדינר דפחות משוה פרוטה לא מגרע שיעורא דשתי מעין כיון שאין שוה פרוטה באותו חסרון הו"ל שתי מעין ע"ש. ולא ידענא טעמא מאי, דודאי כל השיעורין לא לגירעון ניתנו וכגון חמשת שקלים דפדיון הבן ושיעורא דחטאת ואשם אם נחסר פחות משוה פרוטה לאו שלם בשיעורא הוי וצ"ע.

 

תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יג עמוד א

אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: וקים להו לרבנן בין שליש לפחות משליש? - אמר ליה: לאו אמינא לך לא תפיק נפשך לבר מהלכתא? כל מדות חכמים כן הוא, בארבעים סאה הוא טובל, בארבעים סאה חסר קורטוב - אינו יכול לטבול בהן. כביצה - מטמא טומאת אוכלין, כביצה חסר שומשום - אינו מטמא טומאת אוכלין. שלשה על שלשה מטמא מדרס, שלשה על שלשה חסר נימא אחת - אינו מטמא מדרס

But the ritvah in kiddushin
says

חידושי הריטב"א מסכת קידושין דף מז עמוד א

מיתיבי התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתו שנגנב או שאבד אם נשתייר ממנו שוה פרוטה מקודשת. פי' משום דלישנא דפקדון שיש לי בידך משמע במה שיש מן הפקדון בידך בין רב בין מעט והיא נתרצתה בדבר, ומיירי בשאמרה אין דאילו בשתיקה לא סגי דשתיקה דלאחר מתן מעות לאו כלום הוא ואפילו בדשדיך כדכתיבנא בפרק קמא (י"ב ב'), אבל כיון שאמרה אין, מקודשת, ואינה יכולה לומר סבורה הייתי להתקדש בכל הפקדון ולא נתרציתי בשוה פרוטה, מיהו אם אמר לה בכל מה שהפקדתי לך אם אבד ממנו שוה פרוטה אינה מקודשת, דהאי לישנא אכוליה פקדון משמע, וכן אמרו בירושלמי (ה"א), מיהו חסרון דפחות משוה פרוטה לא חשיב חסרון ולא קפידא בשום דוכתא.

 

Rav Miller suggested that perhaps all the things listed in Rosh Hashana are dinim in tumah, taharah, zeraim, but not for choshen mishpat. This is against the Ketzos and the Rashash.

Rav Miller suggested that perhaps this is Tosaphos leshitaso, who holds like the Rabosav shel Rashi that davar chasuv is what the Torah needs, and not that the Torah davkah needs kesef. Therefore, since the real need is for a davar chashuv, then a little less than shtei kesef is still a davar chashuv.

 

עד אחד

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מ עמוד א

אמר רב נחמן בר יצחק אמר שמואל: לא שנו אלא בטענת מלוה והודאת לוה, אבל טענת מלוה והעדאת עד אחד, אפילו לא טענו אלא בפרוטה - חייב; מאי טעמא? דכתיב: +דברים י"ט+ לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת, לכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם, אבל קם הוא לשבועה, ותניא: כל מקום ששנים מחייבין אותו ממון, עד אחד מחייבו שבועה.

The Ri Migash and Rambam say the machlokes Rav and Shmuel is a local din by modeh bmiktzas.

רמב"ם הלכות טוען ונטען פרק ג הלכה א

אין מודה במקצת חייב שבועה מן התורה עד שיודה בפרוטה או יתר ויכפור א בשתי מעין כסף או יתר, וכמה היא פרוטה משקל חצי ב שעורה של כסף נקי, וכמה הם שתי מעין משקל שתים ושלשים שעורות כסף מזוקק.

 

רמב"ם הלכות טוען ונטען פרק ג הלכה ו

העיד ו עליו עד אחד אפילו לא כפר אלא פרוטה הרי זה נשבע שכל מי ששנים מחייבים אותו ממון אחד מחייבו שבועה, כיצד פרוטה או שוה פרוטה יש לי בידך אין לך בידי כלום ועד אחד מעיד שיש לו הרי זה נשבע, וכן בשבועת השומרים אפילו הפקיד אצלו פרוטה או שוה פרוטה וטען שאבדה נשבע, וכל פחות מפרוטה אינו ממון ואין בית דין נזקקין לו, וכן כל הנשבעין ונוטלין נשבעין ונוטלין מפרוטה ומעלה.

Tosfos arues on the rambam and says the machlokes between Rav and Shmuel applies even by ed echad ( seen earlier). Our gemara is only according to Shmuel but Rav would say there is a need for shtei kesef by shvuos eid echad

תוספות מסכת שבועות דף מ עמוד א

א"ת דבשילהי הכותב (כתובות פז: ושם) אמרינן דאין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות אפי' בהעדאת עד אחד אלמא משוינן עד אחד להודאה במקצת ויש לומר דשמואל דהכא לטעמיה דמחייב לעיל בכפירת פרוטה דכיון דמשתבע אפרוטה מוקמיה קרא דאבל קם לשבועה בפרוטה

Rosh, Ramban, baal maaor

רא"ש מסכת שבועות פרק ו סימן ו

ו ושבועת שומרין איכא פלוגתא ביני רבוואתא איכא מ"ד דלא מיחייב אלא בכפירת שתי כסף דכי כתיב כסף או כלים בשבועת שומרין כתיב ואיכא מ"ד דלא בעינן כפירה שתי כסף אלא במודה מקצת ואע"ג דכתיב כסף או כלים עירוב פרשיות כתוב כאן וכי היכי דשדינן כי הוא זה אמלוה ולא אפקדון הכי נמי כסף או כלים אמלוה הוא דכתיב. וסברא קמא עדיפא חדא מדאמר שמואל אבל טענת מלוה והעדאת עד אחד לא לאשמועינן נמי בשבועת שומרין דהוי רבותא טפי דהא כסף או כלים גבי שומרין כתיב ותו דהא כסף או כלים מדרש בכלל ופרט לענין שבועת שומרין כדאיתא לקמן בפירקין (דף מג א) ואמאי לא נדרש נמי למה כלים שנים אף כסף שנים לשבועת שומרין ומה שאמרו עירוב פרשיות כתוב כאן לאו כלום הוא דלא אמרינן עיקור פרשיות כתוב כאן אלא עירוב פרשיות שאנו מערבין הפרשיות יחד לומר מה שכתב בפרשה זו קאי נמי אפרשה אחרת דכי הוא זה הכתוב בפרשת שומרין קאי נמי אפרשה אם כסף תלוה את עמי ולא שאנו עוקרין אותו ממקומו דהא בפקדון נמי כופר הכל פטור הלכך כסף או כלים נמי לא עקרינן משבועת שומרין. ועוד ראייה מהא דאמר לקמן בשילהי כל הנשבעין (דף מח ב) גבי שותפין ואריסין והוא שיש ביניהם כפירת טענה שתי כסף והנהו דמי לשומרין ומשום הכי תקנו להו רבנן שבועה כעין דאורייתא בכפירת שתי כסף דאי סלקא דעתך בשומרין גופייהו לא בעינן שתי כסף אמאי אצרכוה בהני שתי כסף הרמב"ן ז"ל וכן בעל המאור:

presumably holds that eid echad does not require shtei kesef.

 

Hesber Machlokes- Rambam will say it is a din miyuchad in modeh bmktzas (wether the michayev is the kefirah or the taanah). Tosfos will say shtei kesef is a din in the shvuah. What about the Rosh?Why would shtei kesef apply to shomrin and eid echad?

1. Either gezeirus hakasuv by Shomrim. ( which seems to be implication of rosh)
   
2. 
   Rav
   Chaim: Is eid echad really mechayev a shevuah, or maybe his is mechayev
   mamon, like eidim are, but the nitbah has the option to get out of the chiyuv by taking a shevuah. This would be because the eidus of the eid
   echad is not as strong as the trei
   edim (trei ke'meah). Therefore we can say that eid echad does not require shtei kesef just like two eidim do not require shtei
   kesef, as the eid echad is really the same mechayev as is two eidim it's just that there's a way to get out of the chiyum
   tashlumim by taking a shevuah.
   

What is the din of a shevuas eid echad on karka? The problem of taking a shevuah on karka applies to eid
echad, but the problem of lacking shtei kesef does not apply to eid echad? Karkah is a cheifetz, and shtei kesef is a shiur, so the two are not comparable. Or, one is qualitative and the other is quantitative.

 

שבועת היסת

רמב"ם הלכות טוען ונטען פרק ה הלכה א

ואלו דברים שאין נשבעין עליהן מן התורה, הקרקעות והעבדים והשטרות וההקדשות אע"פ שהודה במקצת או שיש עליו עד אחד או ששמר וטען טענת השומרין הרי זה פטור, שנאמר כי יתן איש אל רעהו פרט להקדש, כסף או כלים פרט לקרקעות ולעבדים שהוקשו לקרקעות, וכן יצאו שטרות שאין גופן ממון ככסף וככלים ואינן אלא לראיה שבהן, ועל כלן נשבע שבועת היסת אם היתה שם טענת ודאי, חוץ מן ההקדשות שאע"פ שאינו חייב עליהם שבועה מן התורה תקנו חכמים שישבע עליהם א כעין של תורה כדי שלא יזלזלו בהקדשות.

 

רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק כג הלכה טז

הבא לפרוע חובו ואמר המלוה אבד לי השטר ה"ז יכתוב לו שובר צ ויפרע כל חובו, ויש ללוה להחרים סתם על מי שכובש שטרו וטוען שאבד, ואם טען הלוה טענת ודאי ואמר השטר אצלו ועתה הניחו בכיסו הורו רבותי שישבע המלוה היסת שאבד השטר ואח"כ יפרע חובו ויכתוב שובר.

 

מגיד משנה הלכות מלוה ולוה פרק כג הלכה טז

ואם טען הלוה טענת ודאי וכו'. הוראה זו פשוטה בטעמה ואע"פ שאין ניירו של שטר שוה פרוטה מ"מ מחמת ראיה שבו אפילו לאחר שנכתב בו שובר יתן לו הלוה יותר מפרוטה ולפיכך כשטוען טענת ברי יש למלוה לישבע היסת:

Even if less than shtei kesef still take a shvuas heses. The shevuas heseis is a tool of the beis din to get to the truth, so there should be no need for shtei kesef by a shevuas heseis.Not a shvuah in gavra rather a tool for beis din to bring out the truth.

 

Shiur # 8

 

Three approaches to Shevuos Derabanan

Two kinds- Nishba Vnitar and Nshba vnotel

    Nishba vniftar

משנה מסכת שבועות פרק ז משנה ח

[ח] ואלו נשבעים שלא בטענה השותפין והאריסין והאפוטרופין והאשה הנושאת והנותנת בתוך הבית ובן הבית אמר לו מה את טועניני רצוני שתשבע לי חייב חלקו השותפין והאריסין אין יכול להשביעו נתגלגלה לו שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל והשביעית משמטת את השבועה:

 

 

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מח עמוד ב

ואלו נשבעין. אטו בשופטני עסקינן? הכי קאמר, ואלו נשבעין שלא בטענת ברי אלא בטענת שמא: השותפין והאריסין.

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מח עמוד ב

תנא: בן בית שאמרו, לא שנכנס ויוצא ברגליו, אלא מכניס לו פועלין ומוציא לו פועלין, מכניס לו פירות ומוציא לו פירות. ומאי שנא הני? משום דמורו בה התירא. אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: והוא שיש טענה בינייהו שתי כסף. כמאן? כשמואל, והתני רבי חייא לסיועיה לרב! אימא: כפירת טענה, כרב.

 

1. Rashi
   

רש"י מסכת שבועות דף מח עמוד ב

שיש טענה ביניהם שתי כסף - שזה טענו שמא עכבת משלי שתי כסף וזה מודה לו במקצת דקרובה היא לשבועה דאורייתא אלא שטענת שמא היא.

Since Rashi makes the ukimta that this is a case of modeh bemiksas, it is possible to suggest that Rashi holds like the Rambam, that shtei kesef is only a din in modeh bemiksas. Therefore according to Rashi kofeir bacol will be chayav a shevua even on a pruta, because only modah bemiksas requires a kefira of shtei kesef for a shevuas hamishnah as well, just like eid echad and shomrim are chayav on only a prutah.

1. Ri Migash
   

ר"י מיגאש מסכת שבועות דף מח עמוד ב

אמר רב יוסי בר מניומי אמר רב נחמן והוא שיש ביניהם טענת שתי כסף ואוקימנא הכי והוא שיש ביניהן כפירת טענה שתי כסף כלומר והוא שחושד אותן בעל הבית בכך שתי כסף שהן כפירת טענה והן כופרים בו ואומרין לא נטלנו לך כלום.

The Ri Migash, seems to be holding like Tosphos that all shevuos will require shtei kesef, even if not modeh bemiksas. Even though the Ri Migash said that for deoraisa shevuos shtei kesef is only needed by modeh bemiksas, it must be that the Ri Migash has a different approach to the shevuah derabanans.

 

רמב"ם הלכות טוען ונטען פרק ג הלכה ז

הורו רבותי שהנשבעין ונוטלין אינן צריכין טענת שתי כסף, ז ואני אומר שצריך הנתבע שיכפור בשתי מעין ואחר כך ישבע התובע בתקנת חכמים ויטול, שהרי הנשבעין בטענת ספק צריך שיהיה ביניהם כפירת שתי מעין ואחר כך ישבע מספק.

1. 
    

רא"ש מסכת שבועות פרק ו סימן ו

ועוד ראייה מהא דאמר לקמן בשילהי כל הנשבעין (דף מח ב) גבי שותפין ואריסין והוא שיש ביניהם כפירת טענה שתי כסף והנהו דמי לשומרין ומשום הכי תקנו להו רבנן שבועה כעין דאורייתא בכפירת שתי כסף דאי סלקא דעתך בשומרין גופייהו לא בעינן שתי כסף אמאי אצרכוה בהני שתי כסף הרמב"ן ז"ל וכן בעל המאור:

 

Rosh
Ramban and Baal
HaMeor say that all shevuos derabanan require shtei kesef, which fits leshitasam, because they hold that only eid echad is an exception to the rule.

 

רמב"ם הלכות שלוחין ושותפין פרק ט הלכה א

השותפין כולן והאריסין והאפוטרופין שמינו אותם ב"ד על היתומים והאשה שהיא נושאת ונותנת בתוך הבית או שהושיבה בעלה חנוונית ובן הבית כל אחד מאלו נשבע מדבריהם בטענת ספק שמא גזל חבירו במשא ומתן או שמא לא דקדק בחשבון שביניהם, ולמה תקנו חכמים שבועה זו מפני שאלו מורין לעצמן שכל מה שיקחו מנכסי בעל המעות ראוי הוא להם מפני שנושאין ונותנין וטורחין, לפיכך תקנו להם חכמים א שחייבין שבועה בטענת ספק כדי שיעשו כל מעשיהן בצדק ואמונה.

 

רמב"ם הלכות שלוחין ושותפין פרק ט הלכה ב

ואין כל אחד מאלו נשבע בטענת ספק עד שיחשוד המשביע אותן בשתי כסף שהן שתי מעין של כסף כמו שיתבאר אבל אם חושדין בפחות מזה אינם נשבעין.

 

Nishba vnotel

Gemrah doesn't mention anything about shtei kesef

 

רמב"ם הלכות טוען ונטען פרק ג הלכה ז

הורו רבותי שהנשבעין ונוטלין אינן צריכין טענת שתי כסף, ז ואני אומר שצריך הנתבע שיכפור בשתי מעין ואחר כך ישבע התובע בתקנת חכמים ויטול, שהרי הנשבעין בטענת ספק צריך שיהיה ביניהם כפירת שתי מעין ואחר כך ישבע מספק. אבל הדמיון שדימה והלמוד שלמד מן הנשבעין בטענת ספק שהצריכו להם כפירת שתי כסף אינו דמיון כלל שזה נשבע להפטר ועל כרחו הוא נשבע וזה שנשבע ליטול מדעתו הוא נשבע כדי ליטול ואפילו על פרוטה ואולי אפילו היה שכרו פחות מפרוטה עכ"ל.

 

 

 

Raavad/ Ri migash says don't need while the Rambam says shtei kesef is a requirement for nishba vnotel.

 

What is the sevara of the Rambam? The Rambam holds that for shevuas deoraisa shtei kesef is only needed for modeh bemiksas, but all shevuos derabanan require shtei kesef. Chazal modeled the shevuos derabanan after modeh bemiksas.

 

What is the sevara of the Ri Migash? The Ri Migash also makes a distinction between deoraisas and derabanans. However, for the shevuos derabanan, there will only be shtei kesef for nishbah veniftar and not for nishbah venotel. The Raavad explains that this is because the nishbah venotel is taking the shevuah from his own will and volition. However the shevuos derabanan that are nishnah veniftar are chiyuvim and therefore that chiyuv is only generated with shtei kesef. But for nishbah venotel one can take a shevuah for any amount that one wants.

The Aruch Hashulchan 89:3 says that nishbah veniftar is modeled after the deoraisa shevuas which are nishbah veniftar, so by them it is shayach to require shtei kesef. However the shevuah of nishbah venotel is an invention of Chazal, so there was no need to restrict it to shtei kesef. (from guys notes)

Kasha on the Rambam

רמב"ם הלכות טוען ונטען פרק ג הלכה ז

+/השגת הראב"ד/ הורו רבותי שהנשבעין וכו' עד ישבע מספק. א"א ומה יעשה השכיר העני שהשכיר עצמו במעה או בפונדיון ילך בפחי נפש,

 

רמב"ם הלכות שכירות פרק יא הלכה ו

כל שכיר ג ששכרו בעדים ותבעו בזמנו ואמר בעל הבית נתתי לך שכרך והשכיר אומר לא נטלתי כלום תקנו חכמים שישבע השכיר בנקיטת חפץ ויטול כדין כל נשבע ונוטל מפני שבעל הבית טרוד בפועליו וזה השכיר נושא נפשו לזה, אפילו היה השכיר קטן * השכיר נשבע ונוטל,

 

רמב"ם הלכות שכירות פרק יא הלכה ט

שכיר הבא להשבע אין מחמירין ד עליו ואין מגלגלין עליו כלל אלא נשבע שלא נטל ויטול, ולכל הנשבעין אין מקילין חוץ מן השכיר שמקילין עליו ופותחין לו תחלה ואומרים לו אל תצער עצמך השבע וטול, אפילו היה שכרו פרוטה אחת ובעה"ב אומר נתתיה לא יטול אלא בשבועה, וכן כל הנשבע ה ונוטל אפילו לא יטעון אלא פרוטה אחת לא יטול אותה אלא בשבועה כעין של תורה.

 

Sounds like there is a shvuah by a sachir even less then shtei kesef.( the rambam would agree to the raavd question)

 

Recap: Tosphos across the board say that shevuos require shtei kesef whether deoraisa or derabanan. Rashi says that only modeh bemiksas requires shtei kesef, whether deoraisa or derabanan. Rosh and friends basically hold like Tosphos, just that eid echad is an exception. (as opposed to shvuasshomrin which requires shtei kesef)

 

Shiur # 9

 

Shvuah mmin Hatanah

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מ עמוד א עמוד ב

ואמר רב נחמן אמר שמואל: טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן - חייב. אמר לו רבי יצחק: יישר, וכן א"ר יוחנן. מכלל דפליג עליה ר"ל? איכא דאמרי: מישהא הוה שהי ליה ושתיק ליה; איכא דאמרי: מישתא הוה שתי ליה ושתיק ליה. לימא מסייע ליה: טענו חטין והודה לו בשעורין - פטור, ורבן גמליאל מחייב; טעמא דטענו חטין והודה לו בשעורין, הא חטין ושעורין והודה לו באחד מהן - חייב! לא, הוא הדין דאפי' חטין ושעורין נמי פטור, והאי דקמיפלגי בחטין? להודיעך כחו דר"ג. ת"ש: טענו כלים וקרקעות, הודה בכלים וכפר בקרקעות, בקרקעות וכפר בכלים - פטור,….. ור' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: טענו חטין ושעורין והודה לו באחת מהן - פטור. והאמר ר' יצחק: יישר, וכן אמר רבי יוחנן! אמוראי נינהו אליבא דר' יוחנן. ת"ש: טענו חטין והודה לו בשעורין - פטור, ורבן גמליאל מחייב; טעמא דטענו חטין והודה לו בשעורין, הא חטין ושעורין והודה לו באחד מהן - חייב! ה"ה דאפילו חטין ושעורין נמי פטור, והאי דקתני הכי? להודיעך כחו דרבן גמליאל.

 

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף לח עמוד ב

טענו חטין והודה לו בשעורין - פטור, ורבן גמליאל מחייב.

In order to understand taano lo chitin vsorinn vhodeh lo siorin we must understand the machlokes in the mishna.

 

What is the source for min hatanah?

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף לט עמוד ב

כי הוא זה. ורב? ההוא מיבעי ליה להודאה במקצת הטענה. ושמואל? כתיב הוא וכתיב זה, דאי כפר במקצת ואודי במקצת - חייב. ורב? חד להודאה במקצת הטענה, וחד להודאה ממין הטענה. ושמואל? לאו ממילא שמעת מיניה דחסרה לה טענה?

Sounds like a gezerus hakasuv that the hodah has to be mmin hataanh or perhaps can explain that modeh bmikzas implies there is a response to the tanah. In order to begin the process there must be a relationship beten the tovea and nitvah. Without the min hatanah no relationship created ( Rabanan).Switching over to hoda lo bechad mehan- if we say patur what does that sat about original din. We can say gezeras hakasuv which doesn't exted that far and therefore patur or perhaps we can explain that a relationship is needed, maybe we view the tovea as making two separate claims. The nitva has admitted fully to one and denied one entirely.

רמב"ם הלכות טוען ונטען פרק ג הלכה יד

מנה לי אצלך הלואה לא היו דברים מעולם ולא לויתי ממך אבל חמשים דינרין יש לך בידי פקדון או משום נזק וכיוצא בו ס הורו רבותי שזה מודה במקצת וישבע, שהרי טענו שהוא חייב לו מאה והודה לו שהוא חייב חמשים ומה לי נתחייב לו משום הלואה או משום פקדון או משום נזק, ולזה דעתי נוטה. +/השגת הראב"ד/ מנה לי אצלך וכו' עד ולזה דעתי נוטה. א"א ואני מורה ובא שאם טענו מנה מלוה ומנה פקדון והודה באחד וכפר באחד אין זה מודה במקצת הטענה שהלואה ופקדון שתי טענות הן ויש בידי ראיה על זה וה"ה שאין בזה מקצת הודאה עכ"ל.+

 

מגיד משנה הלכות טוען ונטען פרק ג הלכה יד

מנה יש לי בידך הלואה וכו'. דין זה לא נזכר בגמרא בביאור אבל המפרשים נחלקו בו ונתלו בסוגיא שבפרק השואל. בהשגות כתוב א"א ואני מורה ובא וכו'. והחלוק הראשון שכתב הר"א ז"ל בטוענו מנה מלוה ומנה פקדון שאם הודה באחד מהם שהוא פטור הוא דבר מתמיה דמי גרע מטענו חטים ושעורים והודה לו באחד מהם שהוא חייב וכבר השיב עליו הרמב"ן ז"ל אבל הדין שהזכיר רבינו ז"ל במנה מלוה והוא מודה לו בחמשים של פקדון שהוא חייב נראה דעת הרשב"א ז"ל מסכמת לדברי הר"א ז"ל שהוא פטור
וגדולה מזו שאם טענו מנה מלוה והודה לו מנה פקדון דהוה ליה כטענו חטים והודה לו בשעורים שהוא פטור כנזכר למעלה והדבר צריך לימוד וכבר נשאו ונתנו בדין זה של הר"א ז"ל הר"ז הלוי ז"ל שהוא חולק עליו וארכו הדברים ביניהם ולא עמדו דברי הר"א ז"ל:

 

במנה מלוה והוא מודה לו בחמשים	בטוענו מנה מלוה ומנה פקדון שאם הודה באחד מהם
חייב	חייב	Rambam
פטור	חייב	Rashba
פטור	פטור	Raavad

 

Can say for Raavad that perhaps the nitva is patur b/c the taanah of pikadon and halvah are viewed as two separate taanos.

 

Shitas Admon

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מ עמוד ב

איתיביה ר' אבא בר ממל לר' חייא בר אבא: טענו שור והודה לו בשה, שה והודה לו בשור - פטור, טענו בשור ושה והודה לו באחד מהן - חייב! א"ל: הא מני? רבן גמליאל היא. אי רבן גמליאל, אפילו רישא נמי! אלא, הא מני? אדמון היא, ולא דחויי מדחינא לך, אלא תלמוד ערוך הוא בפיו של ר' יוחנן: הא מני? אדמון היא.

 

תוספות מסכת שבועות דף מ עמוד ב

לימוד ערוך הוא בפיו של רבי יוחנן הא מני אדמון היא - תימה דר' חייא בר אבא גופיה מוקי מילתא דאדמון כוותיה בפ' בתרא דכתובות (דף קח:) דמסיק לאדמון יש בלשון הזה לשון קנקנים ומיגו דמשתבע אקנקנים משתבע נמי על שמן מחמת גלגול וי"ל דמשום רבנן הוא דאצטריך לאסוקי דאיירי שהודה במקצת קנקנים ואפ"ה פטרי רבנן משום דלא תקשי ליה ממילתייהו דרבנן כדקאמר מעיקרא טעמא דאין בלשון הזה לשון קנקנים הא יש בלשון הזה לשון קנקנים חייב אבל אדמון לעולם מחייב אפי' הודה בכל הקנקנים דבתרתי פליגי בטענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן וביש בלשון הזה לשון קנקנים ודייק לה מדלא קתני במתניתין פלוגתייהו בחטין ושעורין או בשור ושה ונקט כדי יין וכדי שמן משמע דפליגי ביש בלשון הזה לשון קנקנים ומדקאמר נמי ר"ג רואה אני את דברי אדמון ואי דוקא בטענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן פליגי מאי רואה אני את דברי אדמון הא אפי' בטענו חטין והודה לו בשעורין מחייב ופליגי נמי בטענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהם דאי ביש בלשון הזה לשון קנקנים דוקא פליגי הוה להו לרבנן למימר בהדיא אין בלשון הזה לשון קנקנים ואדמון מחייב במודה בכל הקנקנים מדלא נקט במתניתין והודה לו מקצת קנקנים אלא נקט בקנקנים דמשמע בכולהו ולא מוקי לה במקצת קנקנים אלא משום רבנן דלא משתמע מילתייהו דאין בלשון הזה לשון קנקנים אלא בכה"ג וה"ק אין ההודאה ממין הטענה דלא מיבעיא במודה בכל הקנקנים דפטרי דהא אפי' יש בלשון הזה לשון קנקנים נמי פטור אלא אפילו הודה במקצת קנקנים נמי פטור דאין בלשון הזה לשון קנקנים.

Can explain admaon two ways. One is they are arguing about words or the second possibility is with regards to taanu chitin u'seorin ve'hodah be'echad mehem.

Hodeh lo bsiorim

תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף לה עמוד ב

גופא, אמר רבה בר נתן: טענו חטין והודה לו בשעורין - פטור. מאי קמ"ל? תנינא: טענו חטין והודה לו בשעורין - פטור! אי מהתם, הוה אמינא פטור מדמי חטין וחייב בדמי שעורין, קמ"ל דפטור לגמרי.

Why doesn't he have to pay the seorim?

1. 
   

רש"י מסכת בבא קמא דף לה עמוד ב

פטור - אף מדמי שעורין דהא אמר ליה תובע לאו שעורין יהבי לך ואחולי מחיל גביה.

1. 
   

רמב"ם הלכות טוען ונטען פרק ג הלכה י

כור חטים יש לי בידך אין לך בידי אלא כור שעורים פטור אף מדמי שעורים, שהרי אומר לו אין לי בידך שעורים ונמצא זה דומה למי שאמר לחבירו בבית דין מנה לך בידי ואומר לו האחר אין לי בידך שאין בית דין מחייבין אותו ליתן לו כלום, י ואם תפס התובע דמי כ השעורים אין מוציאין מידו.

As if the there is a hodah of the toveah against the nitvah.

1. 
   

רא"ש מסכת בבא קמא פרק ג

והר"מ הלוי ז"ל פירש הא דפטור מדמי שעורין לאו משום דהודה ולא משום דמחיל אלא משום דהודאתו שהודה בשעורין לאו הודאה היא דנתחייב עלה. דכי אמרינן הודאת בעל דין כמאה עדים דמי היכא דאמר להו לסהדי אתם עדי ואפילו בפני שנים כדאיתא בפרק זה בורר (דף כט ב). א"נ בפני ב"ד ואפילו לא אמר להו אתם עדי. והוא שתבעוהו והודה. כדאיתא בתוספתא הודאת בעל דין כמאה עדים (דמי) אימתי בזמן שתבעו והודה אבל אם הודה מעצמו יכול לחזור בו. הלכך אי הדר טעין ואמר תן לי לכל הפחות שעורין שהודית לי וקאמר משטה אני בך פטור. אבל אם לא טען משטה אני בך חייב.

The nitvah was merely joking around.

 

Nafkah mina

 

תוספות מסכת שבועות דף מ עמוד א

והודה לו בשעורים פטור - בס"פ המניח (ב"ק דף לה: ושם) מסיק רבה בר נתן דפטור אף מדמי שעורין ותימה דמנ"ל הא דהא לר"ג חייב בדמי שעורין דאי לאו הכי אין כאן הודאה כלל ואם כן מנ"ל דלרבנן פטור ופליגי אף בדמי שעורין דלמא לא פליגי אלא אם חייב שבועה על החטין דלמר בעי שבועה ולא בעי הודאה ממין הטענה ולמר לא בעי ליה כו' ושמא משמע ליה לרבה בר נתן לשון פטור דפטור לגמרי א"נ אע"ג דמיפטר מדמי שעורין אף לר"ג אפ"ה חשיב ליה הודאה.

 

Tos question makes sense if you hold like the Rosh but doesn't get off the ground according to Rambam. Wjy should you have to pay for the siorim, the toveah is modeh that you don't owe it
If you hold like Rashi that there is mechila tos question depend on when the mechila takes place. (all this can be found in the reshimos shiurim)

 

 

רמב"ם הלכות טוען ונטען פרק א הלכה ח

כור חטים יש לי בידך בודאי והנתבע אומר איני יודע שמא יש לך שמא אין לך הרי הנתבע ישבע שבועת היסת צ שאינו יודע ונפטר, לפי שלא חייב עצמו בודאי וכן כל כיוצא בזה, כור חטים יש לי בידך בודאי והנתבע אומר איני יודע אם חטים הוא או שעורים הרי זה נשבע היסת שאינו יודע ומשלם שעורין וכן כל כיוצא בזה. +/השגת הראב"ד/ כור חטים יש לי בידך וכו' עד וכן כל כיוצא בזה. א"א זה אינו שאינו משלם שעורים והיינו דרבה בר נתן אלא א"כ תפס ואיכא דדחו לה דכיון דהאידנא איכא שבועת היסת אי אשתבע דלא ידענא אי חטים הוו או שעורים הוו הא אודי הודאה גמורה דאית ליה כל דהוא ולא דחייה הוא הילכך משלם ויש לו פנים אבל הוא היה צריך לגלות עכ"ל.+

The Raavad
Toen
ve'Nitan 1:8 seems to be working within meshateh ani bach, because since the hodah is meaningful, he has to pay. However the Rambam disagrees because here there is no counter hodah, which is the shita of the Rambam, and therefore there is no chiuyuv.

The gemara says that if there is tefisa then it works. This is fine for mechila and hodah, but if there was a hodaas baal din wherein one was modeh that it does not belong to you, then how can you be tofes. Rav Reichman in the Reshimos says that it is a hodah only to the degree that I can not use beis din as my agent, but not a hodah to affect my ability to be tofes

 

Shiur # 9

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מ עמוד ב

אמר רב ענן אמר שמואל: טענו חטין וקדם והודה לו בשעורין, אם כמערים - חייב, אם במתכוין - פטור.

 

רש"י מסכת שבועות דף מ עמוד ב

טענו חטין וקדם והודה בשעורין - מי שהיה לו לטעון על חבירו חטין ושעורין וטענו חטין ולא הספיק לטענו שעורין עד שקדם זה ואמר חטין אין לך בידי אבל שעורין יש לך בידי.

אם כמערים - אם נראה לב"ד שקפץ להודות כדי שלא יטעננו זה שעורין ויתחייב לו שבועה בהודאת שעורים חייב לו שבועה אם אמר לו זה שניהם יש לי בידך.

ואם במתכוין - להשיב לו על טענתו של חטין ולא כקופץ פטור.

According to Rashi why is there a patur?

1. Ramban says b/c the sequence was off. The hodah happened before the taanah.
   

 

חידושי הרמב"ן מסכת שבועות דף מ עמוד ב

טענו חטים וקדם והודה לו בשעורים. פי' ואח"כ תבעו זה השעורים דסיים דבריו, אם כמערים חייב דהא מחמת טענה דחזי לדעתיה ואמיד ליה אודי, ואם כמודה פטור אע"פ שחזר ותבעו דבעינן טענה קודמת ומקצת הודאה, ומכאן נלמוד דבר זה מפורש כדברי הרב הלוי ז"ל.

 

 

תלמוד בבלי מסכת גיטין דף מח עמוד ב

והמוצא מציאה לא ישבע, מפני תיקון העולם

 

תלמוד בבלי מסכת גיטין דף נא עמוד א עמוד ב

והמוצא מציאה לא ישבע. אמר ר' יצחק: שני כיסין קשורין מצאת לי, והלה אומר לא מצאתי אלא אחד - נשבע; שני שוורים קשורין מצאת לי, והלה אומר לא היה אלא אחד - אינו נשבע; מ"ט? שוורין מנתחי מהדדי, כיסין לא מנתחי מהדדי; שני שוורין קשורין מצאת, והלה אומר מצאתי והחזרתי לך אחד מהן - הרי זה נשבע. ור' יצחק לית ליה המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם?

הוא דאמר כרבי אליעזר בן יעקב; דתניא ר' אליעזר בן יעקב אומר: פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו, כיצד? מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס - הרי זה נשבע, וזה הוא שנשבע על טענת עצמו; וחכ"א: אינו אלא כמשיב אבידה ופטור.

 

בעל המאור גיטין דף כה עמוד א

פי' אע"פ שלא ידע בעל האבידה במציאתו אלא מתוך דבריו של המוצא כשהחזירה ואמר ליה כיס א' מצאתי לך וכן דרך מציאה שאין בעל האבידה יודע בה אלא משעת חזרתה לידו וכשא"ל זה כיס א' מצאתי לך והלה אומר לו א"א שמאחר שמצאת את הא' שלא מצאת את הב' שהרי קשורין היו אע"פ שהמוצא פתח מעצמו הטענה אפ"ה נשבע דטענת ברי היא כיון דלא מנתחי אהדדי אבל בשוורים כה"ג אינו נשבע דלאו טענת ברי היא כיון דמנתחי אהדדי

Ramban argues on the ukimta
of the baal meor says not possible to have a shvuah here b/c the hoodah is before the tviah. The proof of the Ramaban comes from our case.

Lomdus of ramban- needs to hae a hodah mmin hataanh b/c there needs to be a relationship between the two parties. There needs to be a reaction from the nitavh to the toveah to mechayev a shveuah. If he was maarim then he was really reacting to the toveah.

Ramban adds that he is of the same opinion of the Ri migash and Rav HAi gaon.

ר"י מיגאש מסכת שבועות דף מ עמוד ב

אמר רב נחמן אמר שמואל טענו חטים וקדם והודה לו בשעורים אם כמערים חייב כלומר קודם שישלים התובע דבריו הקדים הנתבע והודה לו בשעורים קודם שיטעינו בהם התובע כדי שלא יודה בהן לאחר התביעה ויתחייב שבועת התורה חייב ואם במתכוין כלומר לא נתכוון להערים ולהציל עצמו מן השבועה אלא לפי תומו נתכוון להודות במה שיש לו אצלו פטור משום דהוה ליה טענו חטים והודה לו בשעורים דפטור דמה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו:

1. However, Rav Hai Gaon, although quoted by the Ramban as maintaining the same opinion, seemingly does not.
   

משפטי שבועות לרב האי גאון חלק א שער א

והתנאי הרביעי צריך להיות הטענה בדבר הנמסר, אלא אם טענו שאבד לי כך וכך וזה אומר לא מצאתי אלא זה, אפילו אם בא בעל האבידה מקודם ואמר שכיס במאה דינר אבד ואחר כך בא המוצא והביא כיס ובו נ' דינרים פטור מגזירה, שכך אמרו (גטין רפ"ה) המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם. ואע"פ שהפריש אחד מחכמי הגמרא בין דבר הנשמר בזולתי חבירו להפרד מעצמו ובין דבר שאינו נשמר כדי לחייב המוצא גזירה בדבר שאינו נפרד מעצמו אלא בלקיחת בן אדם, כגון מעות בכיס שלא יתכן שיצאו המעות מן הכיס אלא בלקיחת בן אדם, וזה הוא (שם נ"א א') א"ר יצחק ב' כיסים קשורים מצאת לי והלה אומר לא מצאתי אלא אחד נשבע, שני שוורים קשורים מצאת לי והלה אומר לא מצאתי אלא אחד אינו נשבע, מאי טעמא שוורים מנתחי אהדדי כיסים לא מנתחי אהדדי. ואין הלכה כמו זו המימרא. חדא דהוא יחידי, ועוד היא פטירת המוצא מן שבועה בזה תקנה שיהא כל מוצא מציאה נוטלה ומחזירה אלא אם יש עדים בעת שמצאה מתחייב. וכך (הקשינו) [הקשו] על זה (שם) ולית ליה לר' יצחק המוצא מציאה לא ישבע, ופירקו לפי שכתבוהו ביחידאה ללמדך שאין הלכה כמותו, ואמ' הוא דאמר כר' אליעזר בן יעקב. ונפרש שאין הלכה כר' אליעזר בן יעקב בשער (האחד) [האחר].

 

Tenai is that is must be a davr hanimsar I wether a halvah or a pikadon . Not like the Ramban who said out of order.

משפטי שבועות לרב האי גאון חלק א שער א

התנאי החמישי אם תהיה הטענה וההודאה במקצת דבר הנמשך בין התובע לנתבע חייב גזירה. אלא אם תהיה הטענה על מורישיו, כגון שטענו שכך וכך לאבי בידך ואמר הנתבע שלא היה לו עלי לעולם אלא כך אלו פטור לפי שהוא משיב אבידה

Need a taanas bari.

משפטי שבועות לרב האי גאון חלק א שער א

וכן מי שקדים הודאתו לטענת חבירו אינו חייב גזירה, כי הוא משיב אבידה. כי המחייבו גזירה ר' אליעזר ואין הלכה כמותו אלא כחכמים

 

For Rav Hai Gaon, there is no requirement that the hodah follow the tayana meikar hadin, and it just fits into the derbanan ptur of meishiv aveidah.

Shitas Rambam

רמב"ם הלכות טוען ונטען פרק ג הלכה יא

התחיל הטוען ואמר כור חטין יש לי בידך וקודם שישלים דבריו ואמר כור שעורים יש לי בידך אמר לו הנטען אין לך בידי אלא כור שעורים, אם נראה לדיינין שהנטען הערים מ חייב שבועה, ואם לפי תומו פטור.

He does not give an explanantion. The context of this halacha in the Rambam is not by the halacha of meishiv aveida. Meishiv aveida is discussed in perek 4. So, the Rambam seems to learn that this is a din in the kellalim of modeh bemiksas, like the opinion of the Ri Migash and Ramban.

[Nafka Mina between ri migash and Rav Hai Gaon

 

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מט עמוד א

ראה עדים שממשמשין ובאין, אמר גנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי - אינו משלם אלא קרן

This is similar to maarim. Saw he was doomed and quickly made a hodah.

This mishnah however presents a possible question on the opinion of the Ramban/Ri Migash. According to the Ri Migash, the sugya of kadam vehodah is a deoraisa sugya, because a hodah before a tayna is a depoirasa ptur. Within that deoraisa sugya we look to see if the guy was beimg maarim. If he is then he is chayav, but if he was miskaven then he is patur. So on a deoraisa level we care if someone is being maarim. However, in the sugya of modeh beknas pature, which is also a deoraisa ptur, we don't care if the guy is maarim. So why in one deoraisa case we do care and the other we don't?

There is no question on Rav Hai Gain because he views our sugya as a derbanan issue. Which would be localized to meshiv aveida So he can say that on a deoraisa plain we don't care if one is maarim but on a derabanan plain we do care.

I dont understand the question. Here we are in the world of shvuah there we are in the world of shvuah.]

Shvuas Heses

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מ עמוד ב

נה לי בידך, אין לך בידי - פטור. אמר רב נחמן: ומשביעין אותו שבועת היסת; מאי טעמא? חזקה אין אדם תובע אלא אם כן יש לו עליו. אדרבה, חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו! אשתמוטי הוא דקא משתמיט ליה, סבר: עד דהוה לי ופרענא ליה

Source: Rov Rishonim say Rav Nachman but Rashi disagrees.

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מה עמוד א

אמר לחנוני: תן לי בדינר פירות, ונתן לו, אמר לו: תן לי אותו דינר, אמר לו: נתתיו לך ונתתו באונפלי - ישבע בעל הבית שנתן לו את הדינר

 

רש"י מסכת שבועות דף מה עמוד א

ישבע בעל הבית -
שבועת היסת.

 

Sounds like the shvuah originated from the mishna. Milchamos in the 2^nd perek of Kiddushin says Rav Nachman just expanded the din.

 

Shiur # 11

 

Charchter of shvuahas heses

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מ עמוד ב דף מא עמוד א

מנה לי בידך, אין לך בידי - פטור. אמר רב נחמן: ומשביעין אותו שבועת היסת; מאי טעמא? חזקה אין אדם תובע אלא אם כן יש לו עליו. אדרבה, חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו! אשתמוטי הוא דקא משתמיט ליה, סבר: עד דהוה לי ופרענא ליה. תדע, דאמר רב אידי בר אבין אמר רב חסדא: הכופר במלוה - כשר לעדות, בפקדון - פסול לעדות. רב חביבא מתני אסיפא: מנה לי בידך, אמר לו: הן, למחר אמר לו: תנהו לי, נתתיו לך - פטור; ואמר רב נחמן: משביעין אותו שבועת היסת. מאן דמתני ארישא, כל שכן אסיפא;

ומאן דמתני לה אסיפא, הכא הוא דאיכא דררא דממונא, אבל התם דליכא דררא דממונא - לא

 

[Pri moshe says according to the 1^st
lashon the shvuah is merely an appeasement to the baal habyis while according to the second lashon the shvuah is mikar hadin.]

 

Rav miller said it this way. We can say it is personal chiyuv on the nitvah or a tool for beis din to clarify the facts.

 

Three stages of gemara. 1) chazaka people don't tovea unless they have 2)conficting chazaka that a person wont embarrass the person he borrowed from. 3) Delay tactic.

One way to understand the gemara is stage 3 eliminates stage 2 and what is left is stage 1 which produces the chiyuv shvuah. 2^nd possiblitity is stage 3 builds the shvuah along with the tviah. It creates a raglaym ldavar which gives beis din the impetus to clarify. (To link this in to the pri moshe I would say the second way is an appeasement while the first way is saying there is a real chiyuv)

 

Nafka mina

1. Can one opt not to take the shevuah and be patur? This is only possible if the nitbah still has a chazaka on his side. If ashtamutei completely knocks off his chazaka then he has nothing supporting his claim and has no options to refuse the shevuah
   
2. Generally only require a taanas vaday by modeh bmiktzas. What about shvuas heses? Rambam says require it.
   

רמב"ם הלכות טוען ונטען פרק א
הלכה ז

אין משביעין שבועת היסת
אלא על טענת ודאי אבל על טענת ספק פטור, כיצד כמדומה לי שיש לי אצלך מנה או שאמר מנה הלויתיך וכמדומה פ לי שלא פרעתני, אמר לי אבא שיש לי אצלך מנה או צוה לי בפני עדים שיש לי אצלך מנה, דבר פלוני נגנב מביתי ולא היה שם אלא אתה קרוב בעיני שאתה גנבתו, חשבתי מעות ומצאתי חסר שמא אתה הטעיתני בחשבון, והנתבע אומר אין לך בידי כלום הרי זה פטור אף משבועת היסת וכן כל כיוצא בזה. +/השגת הראב"ד/ אין משביעין וכו' עד וכן כל כיוצא בזה. א"א בזה איני מודה לו כי היא טענת ברי ועל זו אמר ר"א בן יעקב פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו שהעמיד אותה בבא בטענת עצמו והוא שאמר כך צוה לי אבא שאם אמר ברי לי שאני יודע על זה אמרו מה לי הוא מה לי אביו ואפילו לרבנן עכ"ל.+

 

שולחן ערוך חושן משפט סימן עה סעיף יז

מט] כל טענת ספק אין משביעין עליה כלל. כיצד, אמר לו: נח מב) כמדומה לי שיש לי אצלך מנה, נ] או: מנה שהלויתי לך כמדומה לי שלא פרעתני, פטור אף משבועת היסת, נא] ואפילו לצאת ידי שמים אינו מחוייב, נט נב] כיון שתובע אומר: מג) שמא, והנתבע אינו מודה לו, נג] ואומר: ברי. נד] וכן אם אמר לחבירו: נתחייבת לי מנה מפני שהודית לי שלקחתP משלי אבל לא היתה ההודאה בעדים, אין זה טענת ברי, שאין זה יודע שחייב לו אלא בהודאת פיו, והודאה שלא בעדים או אפילו בעדים ולא אמר: אתם עדי, אינו כלום, נה] [יב] ס שיכול לומר: משטה אני בך. סא נו] אבל אם טען לחבירו: הודית לי מעצמך שאתה חייב לי כך וכך ואמרתי לעדים: אתם עדי או אתה אמרת: אתם עדי, ואין העדים כאן, סב נז] זהו טענת ברי ויכול להשביעו היסת שלא אמר לעדים: אתם עדי. ואם יהפכנה עליו, ישבע הטוען שהודה לו באתם עדי ויטול. הגה: נח] וי"א דמשביעין היסת על טענת שמא סג מד) כשיש רגלים לדבר, כגון שהיה שמעון בבית ראובן ומצא ראובן תיבתו פרוצה וניטל ממנה מה שהיה בתוכה, והוא חושד שמעון, סד מה) יכול להשביעו היסת (מרדכי פ' הדיינים ותשובת מיימוני סוף קנין ס"ו); וכן נראה לי להורות (צ"ע דבתשו' מיימוני שם קאי אבא ליטול וכדלקמן סי' צ"א ס"ג בהג"ה ואין עניינו לכאן ע"ש).

 

If shevuas heseis is really built off the tayana, then the Rambam is correct, but if it is just a beirur of beis din, then perhaps even a taynas safek can be mechayev the shevuah

 

1. 
    

תוספות מסכת שבועות דף מא עמוד א

ומאן דתני אסיפא כו' - אור"ת השתא דלא איתמר הלכתא כחד מהנך לישני היכא דליכא דררא דממונא לא משבעינן ליה מספק דהמע"ה ואעפ"כ לא היה מוחה בדיינים המשביעין וקצת נראה להשביע דאיכא דאמרי טפל ללשון ראשון כמו שאומר ריב"א מיהו אור"ת דאזלינן בתר המיקל

Meaning, if you view the shevuah as a real chiyuv, then it can only apply when the litigant is mechayev himself in the shevuah, and Rabbeinu Tam was unsure if only cases of derara demamona generates that chiyuv. However, if you see shevuas heseis as just a tool of beis
din to be mevarer, then beis din should be able to make that decision to be mevarer in any case, and not be limited to derara demamona.

[for additional nafka minas look in pri moshe]

Review of שבועת היסת

שבועת היסת

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אשתמוטי הוא דקא משתמיט ליה

 

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מ עמוד ב

אשתמוטי הוא דקא משתמיט ליה, סבר: עד דהוה לי ופרענא ליה. תדע, דאמר רב אידי בר אבין אמר רב חסדא: הכופר במלוה - כשר לעדות, בפקדון - פסול לעדות.

 

רש"י מסכת שבועות דף מ עמוד ב

תדע - דאמרינן אשתמוטי אשתמיט.

הכופר במלוה - ובאו עדים והוא לא נשבע כשר לעדות ולא אמרן חשיד אממונא הוא אלא אשתמוטי קמשתמיט ליה משום דמלוה להוצאה ניתנה ואין עכשיו בידו במה לפרוע.

בפקדון פסול לעדות - ואפילו לא נשבע דמשעה דכפר איחשיד ליה אממונא ובב"מ בפ"ק (דף ה:) מוקמי' ליה בדאתו סהדי דההיא שעתא הוה בידיה דליכא למימר אירכס ליה ומשתמיט עד דבחיש ומשכח ליה.

Appears that according to Rashi that if he does take the shvuah he will be pasul. Shaarei Shevuas 20:4 says that even if one takes a shevuah when kofeir be'milveh, he is still kasher le'eidus. The sevara is that ishtamutei still applies even though he has been oveir on an issur deoraisa of shevuas sheker, and that ishtamutei allows him to maintain his kashrus le'eidus.

 

How can it be that if one violates an issur is still kasher ledus?

1. 
   

רמב"ם הלכות עדות פרק יב הלכה א

כל הנפסל בעבירה אם העידו עליו שני עדים שעשה עבירה פלונית אע"פ שלא התרו בו שהרי אינו לוקה הרי זה פסול לעדות, במה דברים אמורים כשעבר על דברים שפשט בישראל שהן עבירה, כגון שנשבע לשקר או לשוא או גזל או גנב או אכל נבלה וכיוצא בו, אבל אם ראוהו עדים עובר על דבר שקרוב העושה להיות שוגג צריכין להזהירו ואח"כ יפסל, כיצד ראוהו קושר או מתיר בשבת צריכין להודיעו שזה חילול שבת מפני שרוב העם אינן יודעין זה, וכן אם ראוהו עושה מלאכה בשבת או ביום טוב צריכין להודיעו שהיום שבת שמא שוכח הוא, וכן המשחק בקוביא תמיד או מי שנעשה מוכס או גבאי שמוסיף לעצמו צריכין העדים להודיעו שהעושה דבר זה פסול לעדות, שרוב העם אינן יודעים דברים אלו וכן כל כיוצא בזה, כללו של דבר כל עבירה שהדברים מראים לעדים שזה ידע שהוא רשע ועבר בזדון אף על פי שלא התרו בו הרי זה פסול לעדות ואינו לוקה.

Wild tshuvah of the achiezer. Rav miller says they permitted the woman based on the edus of people who did averos based on the sevara of the rambam.[problem is the achiezer doesn't rally mention the rambam, just the underlined part might be an allusion to it]

שו"ת אחיעזר חלק ג סימן כה

ע"ד שאלת ידידי גיסי רומעכ"ת שי' על הגט שכ"מ =שכיב מרע= שסידר רב א' באפריקא /באפריקה/ עם סופר כשר, ולא היו להם עדים כשרים וחתמו על הגט מחללי שבת בפרהסיא, היינו אחד שהחזיק מכבר חנות פתוחה בשבת, ולשארי דברים מתנהג כישראל כשר, והשני מחזיק בשותפות בית מרזח בשבת ואינם חשודים לעשות מלאכה בשבת והם היו עדי חתימה ועדי מסירה, ומת בלא בנים והוא מקום עיגון, כי היבם באמריקא ואינו רוצה לחלוץ, וצידד רומעכ"ת להקל אחרי שרובם ככולם מחללי שבת ואינם יודעים שנפסלים עי"ז לעדות עפמש"כ הסמ"ע והב"ח בסי' ל"ד דאינו נפסל רק באופן שיודע שהוא נפסל לעדות בעבירה זו, וכן תפס הגרעק"א בתשו' סי' צ"ו בגלוח זקן, ואם כי הנתיבות שם חולק על זה, דזה אינו אלא בפסול מדבריהם שהם אמרו והם אמרו, משא"כ באיסור לאו מדאורייתא, דעת כת"ר שיש לסמוך במקום עיגון ע"ד רבותינו הסמ"ע והב"ח והגרעק"א.

 

באמת צ"ע ד' הסמ"ע דפסול רשע הוא מן התורה משום אל תשת ידך עם רשע להיות עד, וכיון דעבר עבירה דאורייתא ונפסל עי"ז מהכ"ת נחדש לומר דבעינן שידע שנפסל עי"ז, ומה שהחזיק הגרעק"א בסי' צ"ו בסברא זו דהסמ"ע הוא בגוונא דהוי לחומרא. והנה מצד מה שהחזיק חנות פתוחה בשבת בפרהסיא אם רק משום משא ומתן שאאמד"ר =שאינו אלא מדרבנן= [ואפילו לשי' הרמב"ן דיש בזה עשה דשבתון, הא אינו נפסל ע"י עבירת עשה מדאורייתא +אלא דיש לדון דאפילו אי נימא דחלול שבת מדרבנן לא הוי מומר מ"מ באיסור תורה דשבותין הוי מומר ופסול, אולם הפמ"ג בפתיחה להל' שבת נסתפק דאפשר דלא הוי מומר רק במלאכת שבת שיש בו חיוב סקילה ולא כן במחמר ובאיסור עשה דשביתת בהמתו וכיו"ב יעו"ש, אלא דבאיסור מחמר מפורש ביבמות ו' שאני לאוי דשבת דחמירי ופירש"י שם דקיי"ל דמחלל שבת כעובד ע"ז, אולם באיסור עשה י"ל דלא הוי מומר, ולהלן יבואר ממש"כ בשו"ת בנין ציון סי' כ"ג דבכה"ג לא מומר].+ בודאי שיש לסמוך על זה שאינם יודעים שנפסלים עי"ז, וגם לפסול דרבנן הא בעי הכרזה, אבל בודאי נראה דמחזיק חנות בפרהסיא ונושא ונותן לא ימלט שלא יעבור בעסקו גם על מלאכה דאורייתא, ואם כן הוא הדבר הלא פסולו מדאורייתא, ואין לומר משום שלא הוגבה עדות על זה, ואינם נפסלים בלי בירור עדות, דבדבר שהוא בפרהסיא והכל יודעים מזה א"צ בזה קבלת עדות וכמש"כ היש"ש בב"ק פ"ג דין ז', דלענין גזילה קיימת שיצאה מתחת ידם והכל יודעים שאינה שלהם, כה"ג א"צ לקבלת עדות וכ"כ שם בסוף דבריו לעולם אין מקבלים עדות על היתומים להזקק לנכסיהם בשום אופן, אלא שהוגבה בחיי דאבוהון או בדבר הידוע שא"צ עדות נזקקין להם. וע"ע בשימק"ו בב"ק קי"ב בשם הראב"ד כיון דידוע לבי"ד א"צ בזה לעדות, דלא תהא שמיעה גדולה מראי', וכעין זה איתא בחת"ס אה"ע סוס"י ק' שכ' שכל עדות שהוא ע"י אנן סהדי א"צ לקבלת עדות, וע"כ אם מפורסם הדבר שמחלל שבת בפרהסיא במלאכה דאורייתא אינו צריך לקבלת עדות, ואע"פ שיש לצדד ולומר דדוקא היכא שהדבר מפורסם אצל כשרים א"צ לקבלת עדות, אבל במקום שרובם ככולם פסולים לעדות א"כ הא גם אנן סהדי פסולים, מ"מ אינו נראה כן מסברא בדבר הגלוי ומפורסם ומסתמא יש בהם גם כשרים [ועי' בתוס' יבמות פ"ח דבדבר המפורסם ל"ש תרי כמאה וביבמות מ"ה בד"ה מי דכיון דידוע לכל שטבלה הוי כאילו הי' שם ב"ד]. ואע"פ שהי' בעת המסירה עדים כשרים ג"כ, ולשי' התוס' והרא"ש הא בעינן הגדה בבי"ד, מ"מ זהו מחלוקת הראשונים ולשי' הרמב"ם אף בעידי ראי' גרידא מתבטלים, וגם שי' הריטב"א בקדושין דמתבטלים ע"י ראי' גרידא דכל עדי קיום שנגעה עדותם בזה מתבטלים בזה, והוי פלוגתא דרבוותא והוי ספק אשת איש מן התורה. אולם מה שיש לצדד בזה כיון דהורגלו בכך ורובם ככולם כן לא משמע להו איסור פתיחת חנויות בשבת והוי כקושר ומתיר, וכיוצא בזה כ' בשו"ת בנין ציון סי' כ"ג לפושעי ישראל שבזמננו לא ידענא מה אידון בהו אחרי שבעו"ה פשתה הבהרת לרוב עד שברובם חלול שבת נעשה כהיתר אם לא יש להם דין אומר מותר שרק קרוב למזיד הוא ויש בהם שמתפללים תפלת שבת ומקדשים קדוש היום ואח"כ מחללים שבת במלאכות דאורייתא ודרבנן וכו' ומה גם בבניהם אשר קמו תחתיהם אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת שדומין ממש לצדוקין וכו' והם כתנוקות שנשבו לבין העכו"ם ע"כ, (והביא ג"כ ד' המבי"ט בת' סל"ז שמצדד להכשיר לעדות בכה"ג ורק בצדוקין כ' דליכא למימר הכי משום דהוו מינים). הרי שדן שיש להם דין אומר מותר והוי רק קרוב למזיד. אלא שהמשל"מ פ"ד מה' מלוה ולוה הביא דברי המצדדים דנהי דלא משמע להו ולהכי אינו פסול מדאורייתא, מדרבנן מיהא פסול, וגם מצד הדין בפסול דרבנן דבעי הכרזה מסתפק שם המל"מ דאולי היינו דוקא בפסול מחמת עבירה דרבנן אבל בפסול מדרבנן מחמת עבירה דאורייתא ל"ב הכרזה והביא כן בשם מהרי"ט. ועוד הביא די"א דלענין מילתא דאיסורא ל"ב הכרזה עפמ"ש הנמק"י דהא דבעי הכרזה תק"ח =תקנת חכמים= הוא משום פסידא דלקוחות ול"ש באיסורין. - ומ"מ נראה דאפי' נימא דפסול מדרבנן הא יש כאן גם עדים כשרים שהיו בשעת מסירה, היינו המסדר והסופר, והלא יש פוסקים דס"ל דע"י עדות הפסולים מדרבנן לא נתבטלה עדות הכשרים כמו שהובא בתשובות בית יוסף ואע"פ שהתומים כתב שלא מצא כן בתשו' בית יוסף אבל הכי איתא שם בדברי השואל. ועי' בס' אמרי בינה חחו"מ שהביא שו"ת הר"י בן הרא"ש דאפי' נמצא א' מהן קא"פ =קרוב או פסול= בפסול דרבנן עדותן בטלה. אבל רבים חולקים ע"ז ועכ"פ הו"ל ספיקא דדינא, ויש לצדד בזה דהוי ס"ס =ספק ספיקא=, ספק שמא אין מתבטל עדות הכשרים ע"י פסולי עדות דרבנן ואת"ל דמתבטל הא לשי' התוס' והרא"ש בעי' הגדה ובלא הגדה אין עדות הכשרים בטלה. ואע"ג דמחמרינן בא"א בס"ס מחמת חזקת איסור א"א אבל בספיקא דדינא הא לא מוקמינן אחזקה. וגם אם נחמיר בחומר א"א דלא מהני ס"ס אפי' בלא חזקה כמו שמצדד השאג"א גם לענין קדושין בהא דמקדשי והדר מסבלי מכיון דלא מהני רובא כמו מים שאל"ס =שאין להם סוף= (הובא בבית אפרים אה"ע סי"ב), כ"ז לענין חומר א"א אבל לענין יבמה לשוק שצדדו האחרונים דמהני רובא מהני גם ס"ס וכ"כ באור שמח פ"ג מה' גירושין, כמו שהובא בסימנים הקודמים.

 

אולם עדיין יש לפסול הגט מצד מה שחתמו על הגט עדים פסולים דהוי מזויף מתוכו כמבואר בגמ' ורמב"ם פ"א מה' גירושין ושו"ע /אה"ע/ סי' ק"ל. אלא שזה אינו אלא מדבריהם דגזרי' דלמא אתי למיסמך על ע"ח =עידי חתימה= גרידא בלא ע"מ =עידי מסירה= ועי' בגיטין ד' בתוד"ה מודה, ואם ניסת לא תצא כמבו' בנה"מ בסל"ו. ומ"מ לענין חליצה בכל הני דאם ניסת לא תצא בודאי דאם מת צריכה חליצה ועי' בשו"ת פרי יצחק סמ"ד שנסתפק בזה, ובאחיעזר סכ"ח וסכ"ט הוכחתי שצריכה חליצה. וזה לא כבר הבאתי ראי' לזה מגיטין ע"ח ע"ב הוי עובדא הכי ואצרכוה חליצה אע"ג דהוא רק מטעם גזירה ופסול מדרבנן ואם ניסת לא תצא - ובפרט לשי' הערוך דהגמ' איירי שם בקנין חצר - ואפ"ה אצרכוה חליצה.

 

מ"מ נראה להקל בזה ע"פ המבואר ביבמות ל"ו בעמדה ונתקדשה דאם אשת כהן היא אינה חולצת דסמכי' על יחיד נגד רבים משום דמדאורייתא רוב ולדות בני קיימא, וה"נ כיון דמה"ת הוי גט מעליא ורק מדרבנן החמירו בזה ולגבי דרבנן י"ל דסמכי' ע"ד הסמ"ע והב"ח דגם באיסור דאורייתא אינו נפסל כ"ז שא"י שנפסל עי"ז, וכן ע"ד האומרים דכל דלא משמע להו אינו נפסל אפי' מדרבנן, וע"ד האומרים דבפסולי דרבנן בעי הכרזה בכל גווני אפי' לענין עדות במילתא דאיסורא ואפי' היכא דפסול מדרבנן מחמת עבירה שהיא מה"ת, וע"כ במקום עיגון יש להקל. - ואם באמת לא נתברר שהמחזיק החנות הפתוחה בשבת עושה מלאכה דאורייתא שאולי יש ע"ז פועלים וממונים מיוחדים א"כ אין זה אלא מדרבנן ושייך בזה בודאי סברת הסמ"ע כמש"כ הנתיבות. - ומה שפקפק חתנו הרב שי' דבמחלל שבת בפרהסיא גם בדרבנן הוי מומר לשי' הפמ"ג ודעימי' ול"ה אחיך במצות ול"ש בזה ד' הסמ"ע כיון דאין הפסול מטעם רשעות אלא משום דאינו אחיו, ז"א בנ"ד כמו שהבאתי מת' בנין ציון סכ"ג דמחללי שבת כאלה אינם מומרים. - והנני נמנה, ביחד עם ידידנו הגאבד"ק קאוונא שליט"א, להתיר אשה זו לשוק. והוראה זו היא רק בנ"ד ולא לדון בדרך כלל על מחללי שבת בפרהסיא, אפילו באיסור דרבנן.

 

 

Problem is the Rambam who we used to defend the Shaarei Shevuos paskens like rashi.

רמב"ם הלכות טוען ונטען פרק ב הלכה יא

מי שטען על חבירו וכפר בו ונשבע בין שבועת התורה בין שבועת היסת, ואחר כך באו עדים והעידו עליו שעל שקר נשבע הרי זה ה משלם והוחזק חשוד על השבועה, וכבר בארנו בשבועות שכל הנשבע על ממון חבירו ועשה תשובה חייב להוסיף חומש.

Perhaps here the person knows that it is assur to steal, but is just moreh heteir to himself. But it is not that the person really thinks that his actions are completely mutar.

 

כסף משנה הלכות עדות פרק יב הלכה א

כל הנפסל וכו'. כל זה נלמד מדאמרינן בסנהדרין פרק זה בורר (דף כ"ו) הנהו קבוראי דקברו נפשא ביו"ט ראשון של עצרת שמתינהו רב פפא ופסלינהו לעדות אכשרינהו רב הונא בריה דר' יהושע א"ל רב פפא והא רשעים נינהו סברי מצוה עבדינן והא קא משמתינן להו כלומר וחוזרין ושונין בעבירה סברי כפרה עבדי לן רבנן כלומר מותר לחלל יו"ט בשביל המצות ונשב בנדוי משום כפרה. נראה מכאן שאע"פ שלא התרו בהם פסולין דהא הנהו קבוראי לא אתרו בהו דאי אתרו בהו לא שייך למימר דסברי מצוה עבדינן ואפ"ה פסלינהו רב פפא וע"כ לא אכשרינהו רב הונא בריה דרב יהושע אלא משום דסברי מצוה עבדינן הא לאו הכי אע"ג דלא אתרו בהו פסילי ומשמע נמי דכל היכא דאיכא למיתלי דילמא לא ידעו שהיה אסור לא מיפסלי

This whole conversation is according to Rav Papa but Rav Huna would say as long as they don't think they were violating an issur the edim wouldn't be pasul.

1. 
    

קצות החושן חושן משפט סימן צב ס"ק ד

(ד) התובע לחבירו מלוה.
ובשערי שבועות (שער כ' יג, ע"ג) כתב דגבי מלוה אפילו נשבע לא נעשה חשוד והביא ראיה מדלא תני לה במתניתין (שבועות מה, א) גבי שכנגדו חשוד על השבועה וחשיב שם במשנה שבועת העדות ושבועת הפקדון, ומדלא תני שבועת מלוה משמע דלא מיפסל במלוה אפילו נשבע ע"כ. וכ"כ במרדכי פרק כל הנשבעין (בנוסחא אחרת מפרק כל הנשבעין ז, ע"ג) וכן דעת ריב"א הובא בב"י סימן (ל"ז) [ל"ד] (מחודש כ"ח) וסימן ע"ה. ובתשובת מוהר"ש הלוי חלק חו"מ סי' ט"ו האריך בזה והקשה על הרב אלפסי הובא בטור סימן פ"ז (סעיף מ"ג) ז"ל, כתב רב אלפסי בתשובה נשבע היסת ואח"כ הודה במקצת הוי ליה חשוד ופרע מה דאודי ושכנגדו נשבע על השאר ונוטל. ולפי דברי הרי"ף בשערי שבועות דאפילו נשבע במלוה כשר מטעם דאשתמוטי קא משתמיט, ואמאי הו"ל חשוד. ותו קשה לי מהא דאמרינן בפרק הגוזל קמא (ב"ק) דף ק"ה (ע"ב) אהא דאמר רב ששת הכופר בפקדון נעשה עליו גזלן ופריך עלה ממתניתין דתנן חשוד על השבועה שכנגדו נשבע ונוטל אחד שבועת הפקדון ודוקא נשבע אבל לא נשבע לא, ומתרץ דמתניתין מיירי בעומדת באגם וליכא סהדי שראו הפקדון בידו בשעה שכפר ובהא שייך טענה דאשתמוטי ולהכי לא מיפסל עד שנשבע, ורב ששת מיירי כגון דאתו סהדי ואמרי ההיא שעתא הוי בידיה, אלמא דאפילו לא הוי בידיה ושייך אשתמוטי אפ"ה כשנשבע מיפסל וא"כ אמאי לא יפסל בשבועת מלוה ע"ש שהאריך.

אמנם נראה דאין הטעם כלל משום אשתמוטי, דודאי כשנשבע אין שייך אשתמוטי וכי מותר לו לישבע לאשתמוטי, ולכן בפקדון אפילו היכא דשייך אשתמוטי כל שנשבע פסול, וטעמא דשערים במלוה כמ"ש הב"י בסימן (ל"ז) [ל"ד] (שם) וז"ל, ונראה לי טעם ריב"א דלגבי מלוה דרך להשביע אם חייב לו ושמא אותו היה חייב לו ממקום אחר ונשבע באמת, אבל גבי פקדון דרך להשביע אם הפקיד אצלו וכיון שאלו מעידים שהפקיד אצלו הרי מעידים שנשבע לשקר עכ"ל.

אך קשה הא תינח בשבועה [בין שבועה] דמלוה [ו]בין שבועה דפקדון שפיר יש לחלק כמ"ש הב"י, אבל בכופר פקדון דפסול לעדות ולשבועה היכא דאיכא עדים שראו אותו תחת ידו, נימא שמא חייב לו ממקום אחר, ומשום לא תחמוד לא נפסל כדאיתא פ"ק דמציעא (ה, ב), ועל כרחך צ"ל כמ"ש תוס' פ"ק דמציעא דף ו' (ע"א ד"ה ספק) טעמא דכופר בפקדון פסול לעדות ולא חיישינן שמא מלוה ישנה, דהיכא דאיכא עדים שגזלו תו לא חיישינן למלוה ישנה דאין ספק מוציא מידי ודאי, וא"כ גבי מלוה כשנשבע שאינו חייב לו ואיכא עדים שחייב לו למה ניחוש למלוה ישנה נימא אין ספק מוציא מידי ודאי.

אמנם נראה דברי הרי"ף והריב"א נכונים, והוא דכבר כתב בשו"ע בסימן פ"ז סעיף ל"א טען שיש לו חוב אצלו בקנין או בשטר והוא טוען פרעתי או איני חייב לך כלום ונשבע ואח"כ באו עדי קנין או שהוציא שטר ונתקיים הרי זה משלם אחר השבועה שישבע המלוה, ואינו חשוד שהרי לא העידו שלא פרע ולא טען להד"מ, והוא מדברי הרמב"ם (פ"ב מטוען הי"ב). הרי מבואר דאע"ג דלענין תשלומין בחזקה שלא פרע ומשום חזקה דשטרא בידו מה בעי וחייב לשלם, אפ"ה לשבועה לא מיפסל עד שיוודע לך בבירור שנשבע לשקר וכמ"ש שם ס"ק [כ"ח] דשבועה שאני שעל דעתו הוא נשבע, והוא הדין הכא לענין מלוה ישנה ודאי הכופר בפקדון שיש עליו עדים אע"ג דטוען בפירוש מלוה יש לי עליו אינו נאמן כל שאין לו מגו ובחזקת פסול לעדות הוא כיון דצריך להחזיר והוא בחזקת גזלן וגזלן פסול לעדות, אבל אם נשבע שחייב לו אע"ג דאין אנו מאמינין אותו דהא הב"ד נזקקין להוציא מתחת ידו הגזילה ואין מאמינין לו שחייב לו, אבל לא נפסל משום זה לשבועה כיון דיכול להיות האמת אתו שחייב לו, וא"כ ה"נ במלוה כיון דכופר במלוה לא נפסל אלא משום שבועתו שנשבע לשקר ומנא ידעינן דנשבע לשקר שמא אמת אתו שאינו חייב לו ומשום דהיה לו מלוה ישנה, ואע"ג דאין מאמינין לו שהיה לו מלוה ישנה, אבל לשבועה לא נפסל כמו דאינו נפסל בטוען על שטר פרעתי או אם נשבע בפירוש שחייב לו כיון דיוכל להיות שחייב לו, אבל בפקדון אפילו ליתיה תחת ידו באופן דשייך אשתמוטי אפ"ה נפסל בשבועתו כיון דנשבע בפירוש שלא הופקד בידו וזה נגד העדים ממש, וא"כ דברי הרי"ף והריב"א נכונים לדינא דדוקא בכופר בפקדון לא חיישינן למלוה ישנה כיון דאינו נאמן וגזלן הוא וגזלן פסול לעדות, אבל בכופר במלוה דלא מיפסל בכפירתו דאפשר לומר שיחזיר אח"כ ואשתמוטי קא משתמיט, ומשום שבועה לא מיפסל דמנא ידעינן דנשבע לשקר דלמא באמת יש לו כנגדו כיון דנשבע סתם שאינו חייב ואילו היה נשבע בפירוש שחייב לו אע"ג דאינו נאמן לא מיפסל וכההיא דסימן פ"ז ודו"ק:

There is a history of chiyuvim here. Perhaps reuven owes Shimon
money now but Shimon
owed money last year. So Reuven only took a shvuah to even up the score. So we don't believe Reuven but at the same time we don't machzik him as a kafran.

 

Derara DeMamona

What does it mean in relation to our sugyah? Chezkas chiyuv

תוספות מסכת שבועות דף מא עמוד א

ומאן דתני אסיפא כו' - אור"ת השתא דלא איתמר הלכתא כחד מהנך לישני היכא דליכא דררא דממונא לא משבעינן ליה מספק דהמע"ה ואעפ"כ לא היה מוחה בדיינים המשביעין וקצת נראה להשביע דאיכא דאמרי טפל ללשון ראשון כמו שאומר ריב"א מיהו אור"ת דאזלינן בתר המיקל וכן משמע בפ"ק דב"מ (דף ה.) גבי ההוא רעיא דמייתי התם מילתא דר"נ ארישא דמתני' ור"ת דוחה דאיכא למימר דהתם רישא דמילתא נקט ומסיפא פריך דמשבעינן ליה היכא דאיכא דררא דממונא דהתם נמי איכא דררא דממונא מאחר שהיו רגילין למסור לו בכל יום ועוד דהא איכא סהדי דאכל תרי מינייהו ורב האי גאון פי' דלא משבעינן ליה אלא משמתינן ליה על תנאי שיהא בשמתא אם הוא חייב ואינו משלם.

 

Tos says don't need a chezkas chiyuv rather expands and says just need raglayim ldavar. So we can have a raglayim ldavar without chezkas chiyuv. Can we have a chezkas chiyuv without raglayim ldavar.

רמב"ם הלכות שאלה ופקדון פרק ה הלכה ו

הפקיד אצלו פירות שאינן מדודין ועירבן עם פירותיו ולא מדדן ה"ז פושע, בעל הפקדון אומר כך וכך היו והשומר אומר איני יודע ישלם בלא שבועה שהרי חייב עצמו בתשלומין ואינו יודע כמה הוא חייב ונמצא חייב שבועה שאינו יכול להשבע, וכזה הורו רבותי הרב ר' יוסף הלוי ורבו ז"ל, וכן כל שומר שנתחייב לשלם ואמר איני יודע כמה דמים אני חייב לשלם והבעלים אומרים אנו יודעין וכך וכך היה שוה יטלו בלא ח שבועה והוא שיטענו דבר שהן אמודין בו, ויש לשומר להחרים על מי שלקח ממנו יתר מן הראוי לו, ומנין שהדין כך הוא הגע עצמך שהפקיד אצלו כיס מלא זהובים ופשע בו הבעלים אומרים מאתים דינר היו והשומר אומר ודאי שהיה בו דינרים אבל איני יודע כמה היו נמצא זה כטוען מאתים והודה לו במקצת ואמר השאר איני יודע ט שהוא מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם כמו שיתבאר. +/השגת הראב"ד/ נמצא מחוייב שבועה וכו' עד וכזה הורו רבותי. א"א ורבותי אין מורין כן לפי שאינו דומה לחמשין ידענא וחמשין לא ידענא דהתם הוה ליה למידע ואערומי הוא דמערים ותובע נמי טוען עליה ואמר מידע ידעת ודבר שבמניין קא טעין ליה ודבר שבמניין קא כפר ליה והוה ליה מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע ומשלם אבל הני לאו הכי הוא והיינו טעמא דשק צרור דאמרינן עלה ישבע זה ויטול ולא אמרו יטול בלא שבועה עכ"ל.+

Ramban says you can have a chezkas chiyuv without raglaym ldavar but the raavad is cholek. Not just a local machlokes by shvuas heses but more of a global din.

 

שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן

 

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מא עמוד א

מאי איכא בין שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן? איכא בינייהו(1 מיפך שבועה, בדאורייתא לא מפכינן שבועה, בדרבנן מפכינן. ולמר בר רב אשי דאמר: בדאורייתא נמי מפכינן שבועה, מאי איכא בין דאורייתא לדרבנן?(2 איכא בינייהו: מיחת לנכסיה, בדאורייתא נחתינן לנכסיה, בדרבנן לא נחתינן לנכסיה

3) chashud al hasvhuah

 

רש"י מסכת שבועות דף מא עמוד א

שבועה דאורייתא - הבאה במקצת הטענה שבועה דרבנן הא דרב נחמן

 

However, other rishonom may disagree with Rashi. Further, the gemara gives nafka minos as to how we apply the shevuah. Tosphos discsusses practically how the shevuah is taken, specifically with regards to niekitas chefeitz. A question which grows out of Tosaphos is what about shem, iyum and lashon

Shiur # 12

 

Nekitas Chefetz
Bshvuah Diraban

1. 
    

תוספות מסכת שבועות דף מא עמוד א

מאי איכא בין שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן - בפ' הכותב (כתובות דף פח. ושם) גבי הא דאמר רב נחמן אי פקח שמעון מייתי ליה לידי שבועה דאורייתא פירש בקונטרס דנפקא מינה דבדאורייתא בעי למינקט חפצא בידיה ובדרבנן לא בעי ואין נראה דההיא נפקותא לא אמרינן הכא ועוד דבפרק השולח (גיטין דף לה. ושם) גבי אלמנה דקאמר אדרה בבית דין ואשבעה חוץ לב"ד פי' בקונט' גופיה דבב"ד לא בעי אשתבועי משום דבעי אנקוטי חפצא בידיה אף על גב דשבועה דאלמנה שבועה דרבנן היא ובריש שמעתתא דהכותב (כתובות דף פז: ושם) פירש נמי בקונטרס גבי הא דסבר רמי בר חמא למימר שבועה דאורייתא דנפקא מינה לאפוכי שבועה.

 

Tosfos points out that there is no difference between shvuah doraysa and diraban regarding nekitas chefetz. The reason could be because what gives a shevuah its power is the sheim, and nekitas chefeitz is an extentsion of the sheim.

 

1. 
    

 

תוספות מסכת גיטין דף לה עמוד א

אלא יש לחלק בין דאורייתא לדרבנן כמו שמפרש בערוך דשבועה דאורייתא הויא בכבוי נרות ועוד בריש שבועת הדיינים (שבועות דף מא.) מפרש חילוק בין דאורייתא לדרבנן (ובההיא פירקא מפרש מאי איכא בין שבועה דאורייתא לדרבנן והתם לא מידכר חילוק דכבוי ולאנקוטי חפצא)

 

הגהות מיימוניות הלכות שבועות פרק יא

[ד] פירש הגאון הסת לשון כבדות שהכבידו עליו לישבע כו' עד והיכא דמחייבי שבועה דאורייתא נותנים בידו ס"ת בשעה שנשבע דאמרינן חפצא לאנקוטי בידיה ואמרינן נמי שבועה מעומד ות"ח מיושב שבועה בס"ת ת"ח לכתחילה בתפליו וכן המסקנא ע"כ בת"ח כשמשביעין אותו חולץ תפליו ואוחזן בידו תחת ס"ת. ומביאין מטה שנושאין עליה מתים ומניחין אותה באמצע ונודות נפוחים שמפקעין אותן (בשעת) או שמתירין אותן בשעת שבועה כדי שתצא הרוח ונרות דולקין שמכבין בשעת שבועה ואפר מקלה מפוזר ושקין מוטלין באמצע ועומד ש"צ וסודר הטענה והכפירה ואומר לנשבע אתה פלוני בן פלוני אם יש עליך כלום לפלוני הזה מכל הטענה שיש לו עליך בשמתא דישראל ליהוי ההוא גברא בחרם בב"ד העליון בחרם בב"ד התחתון בכל דברי האלה ותוקעין בשופר עם האלה והוא עונה אמן ומקבל על עצמו כי על דעת ב"ד הוא נשבע ולא על דעתו על דברים שבלבו ואע"פ שאנו אומרים לענין שבועת הדיינין כו' עד ושבועת הסת כן סידורה מוציאין ס"ת לב"ד ומניחין אותה על גבי הכסא כמנהג או שנשאו שליח בידו וסודר הטענות ואומר אם יש על פלוני זה כלום מכל הטענות הזאת בשמתא דישראל להוי והוא עונה אמן ומקבל על עצמו בשבועה על דעת ב"ד ובזה אנו מוכיחין טרם ישבע כדרך ששנו חכמים אומרים לו הוי כו' כבעמוד כל זה איתא בערוך בערך הסת ועיין בתוס' פ' הכותב ופרק השולח:

 

So the nekitas chefetz exists by both shvuos diraban and dioraysa just by doraysa there is this whole ceremony.

1. 
    

According to Rashi heses is the dirabanan shevuah

רש"י מסכת כתובות דף פח עמוד א

לידי שבועה דאורייתא -
שהיא בשם או בכנוי ואוחז ספר בידו כדאמרינן בשבועות (דף לח:) וחמורה היא מאד אבל שבועה דרבנן קללה בעלמא כעין שלנו.

No nekitas chefetz for Rashi by a shvua dirabana. Ay that is what defines it as a shvuah? Rashi says shvuah diraban are merely klalaha.

תוספות מסכת כתובות דף פח עמוד א

מייתי לה לידי שבועה דאורייתא
- פירש בקונטרס דנפקא לן מינה בין שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן דבדאורייתא מנקט חפצא ובדרבנן לא נקיט השבע והפטר כמו שאינו יכול לומר השבע וטול מ"ר.

 

Tosfos when he explains Rashi says shem exist by both doraysa and draban. (In our rashi says shem does not exist in dirbanan).

 

רמב"ם הלכות שבועות פרק יא הלכה יג

אין בין שבועת הסת לשבועת הדיינין אלא נקיטת חפץ, שאין הנשבע שבועת ד הסת אוחז ספר תורה אלא משביעין אותו בשם או בכנוי בשבועה או באלה מפיו או מפי בית דין כמו שבועת הדיינין, וכבר נהגו הכל להיות ספר תורה ה ביד חזן הכנסת או שאר העם בעת שמשביעין שבועת הסת כדי לאיים עליו. +/השגת הראב"ד/ אין בין שבועת היסת לשבועת הדיינין אלא נקיטת חפץ וכו' אלא משביעין אותו בשם או בכינוי. א"א שמעתי שתקנו הגאונים שאין משביעין עכשיו לא בשם ולא בכנוי כדי שלא יהא העולם חרב על ידי החוטאים שרבו אלא שמחרימין אותו ומקללים אותו ומחרימין עליו בשופרות וכבוי נרות ומטות כפויות לאיים עליו שאם יחטא לעצמו יחטא.+

 

Summary

 

Shvuos Hamishna	Shvuos Heses
Nekitas Chefetz	Nekitas Chefetz	Tosfos
Nekitas chefetz without ceremony	Nekitas Chefetz Without cermony	Aruch/Hagaos maymonees
No Nekitas Chefetz or Kinuy	No Nekitas Chefetz or Kinuy/shem	Rashi
No Nekitas Chefetz but yes Kinuy	No Nekitas Chefetz But yes Kinuy/shem	Rashi According to Tos
Yes Nikitas Chefetz	No Nekitas Chefetz but yes Shem	Rambam

 

מיפך שבועה – Nishba vniftar

 

1. 
   

רמב"ם הלכות טוען ונטען פרק א הלכה ו

כל המחוייב שבועת היסת אם רצה להפוך השבועה על התובע הרי התובע נשבע היסת ונוטל מחבירו, ואין לך מי שנשבע היסת ונוטל מחבירו ע אלא זה שנהפכה עליו שבועת היסת, ואין לך שבועה שתהפך אלא שבועת היסת בלבד, אבל שבועה של תורה או של דבריהם שהיא כעין של תורה אין הופכין שבועתן.

 

Why is shevuas heseis different, thereby allowing it to have a meipach shevuah? A shevuas heses is just a beirur of beis din, and not a formally imposed shevuah. Therefore, since it is only to be mevarer the emes, the beis din first asks the nitbah for the Beirur, but if he wants he can say that the toen should take the shevuah for the beirur. However, if shevuas heises is a formal chiyuv, then there is no reason to assume that one can defer one's chiyuv to someone else. (One can say this within the shita of lahaphis daato shel baal habayis like the pri moshe explained).

1. 
    

 

רי"ף מסכת כתובות דף מח עמוד א

ואי לענין אפוכי שבועה דבדרבנן מפכינן ובדאורייתא לא מפכינן הא נמי אע"ג דמדרבנן היא לא מיתפכא דלא מפכינן שבועה דרבנן אלא מנתבע לגבי תובע משום

 

The sevara would be that even though the shevuas hamishnah is a formal chiyuv and not just a beirur, none the less since it is a din derabanan, Chazal were able to give it the dinim that they saw fit, and they deceided to be mesaken it with the possibility of meipach shevua – heim amru veheim amruh.

1. 
    

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מא עמוד א

למר בר רב אשי דאמר: בדאורייתא נמי מפכינן שבועה,

 

תוספות מסכת שבועות דף מא עמוד א

ולמר בר רב אשי דאמר בדאוריי' נמי מפכינן - ריב"ן פי' בשם הקונטרס דהלכתא כותיה דקיימא לן כמר בר רב אשי במיפך שבועה וכן בתשובת רבינו גרשון מאור הגולה וכן רב האי גאון והביא ראיה דהלכתא כותיה מדקאמר לקמיה האי מאן דמפיק שטרא על חבריה אי אמר ליה היאך אשתבע לי דלא פרעתיך אמרינן ליה זיל אשתבע ליה ומה התם דאית ליה עליה ממון גמור מדאורייתא יכול להפך עליו שבועה היכא דלית ליה אלא שבועה דאורייתא לכ"ש דמצי א"ל אשתבע לי את ולפי דבריו מאן דפליג אמר בר רב אשי כ"ש דפליג אדלקמיה מיהו הגאונים נחלקו בההיא דלקמיה אי אמר ליה אשתבע לי דלא פרעתיך אם יכול אידך לחזור ולומר אשתבע לי את ותפטר ואם יכול אין ראיה לרב האי משם ועוד דלא דמי דבההיא דלקמיה ודאי תקנו רבנן משום דשכיחא דמתרמי זימנין טובא דבתר דפרעיה אשתהי שטרא בידיה כדאמרינן בפ"ק דב"מ (דף טז:) אשתמוטי דקא משתמיט דאמר ליה למחר יהבינא לך השתא ליתיה גבאי אי נמי אפשיטי דספרא זייר ליה אבל לגבי שבועה דאורייתא למה להם לתקן שיכול להופכה והשתא ההיא דלקמיה אתיא אפי' כמאן דפליג אמר בר רב אשי ורבינו יצחק מצא בתשובות קדמוניות דלא מפכינא שבועה דאורייתא וכן בה"ג ובסדר תנאים ואמוראים דהלכתא כמר בר רב אשי בכוליה הש"ס בר ממיפך שבועה ואודיתא אך מה שכתב בסדר תנאים ואמוראים דמיפך שבועה כגון שהיה המחויב שבועה חשוד וקאמר מר בר רב אשי דמפכינן אכנגדו אין נראה דבחשוד לא איירי אלא בסמוך דאמר איכא בינייהו שכנגדו חשוד אלא כפירוש הקונטרס דאמר נתבע לתובע השבע וטול ור"ח נמי פסיק דהלכתא כותיה בכל הש"ס בר ממיפך שבועה וחיורי וסימנך הפך לבן וחיורי בפ' בהמה המקשה (חולין דף עו: ושם) גבי צומת הגידין דקאמר זייגי אף על גב דלא חיורי [ועמ"ש בס"ד על הגליון סנהדרין דף כט: בתוספות ד"ה מר בר"א].

 

What is Rav Hay gaon doing liking the din of mar bar rav ashi to rav papa? Rav Papa says the nitvah has a zchus to demand a shvuah of the toveah (midiraba). So what mer bar rav ashi is saying if the toveah can demand a shvuah of the nitavah then col sheken the the nitvah can demand of the toveah.This zhus to demand the shvuah for preceeds the obligation of taking the shvuah. Some rishonim Paske this way. Mepech is not that you are swithching the chiyuv rather before the chiyuv happens you switch it to the toveah. A result not a process

 

מיפך שבועה – Nishba vnotel

 

רי"ף מסכת כתובות דף מח עמוד א

איכא למיבעי הכא מכדי קיימא לן דכל שבועתא דמתניתין בין שבועה דאורייתא בין שבועה דרבנן כולהו חד טכסיסא אית להו לאנקוטי חפצא בידא למאי הילכתא אר"פ אי פקח הוא מייתי לה לידי שבועה דאורייתא ומאי נפקא ליה מינה דאי לענין אנקוטי חפצא בידא הא נמי מנקטין לה חפצא בידה ואי לענין אפוכי שבועה דבדרבנן מפכינן ובדאורייתא לא מפכינן הא נמי אע"ג דמדרבנן היא לא מיתפכא דלא מפכינן שבועה דרבנן אלא מנתבע לגבי תובע משום דא"ל אנת לית לך גבאי ולא מידי אי קושטא קאמרת דאית לך גבאי אישתבע ושקול הילכך אי בעי למשקל משתבע ושקיל ואי לא פקע אבל במחויב תובע שבועה לא מצי לאפוכי עליה דנתבע דכד אמר ליה אישתבע דלית לי גבך מידי או דפרעת לי כך וכך ותפטר יכיל האיך למימר ליה אנא לא בעינן אשתבועי ואפטורי ואע"ג דהא מילתא טבא היא לדידי לאישתבועי ואפטורי לא בעינא לה אלא את אי ניחא לך לאישתבועי ומשקל לחיי ואי לא זיל דלית לך גבאי ולא מידי ודמיא לההוא דאמרינן כל האומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו שומעין לו

 

Tosfosos Rid disagrees and says you can mepech by all shevuos.

 

Hesber Machlokes- Rif will say Meipach can only maintain options; it can not create a threat. However, in the case of nishbah veniftar, the nitbah has just used his options differently because if he opts not to take a shevuah he has to pay, so now he is just telling the nitaan to take a shevuah to collect that which he would have collected
Tosfos Harid will say nishba vnontel realy is just to mephis daato. There aready is a chiyuv so the toea has the right to flp the shvuah.

 

However there is room for a third shita (even though there isn't one), because not all cases of nishbah venotel are when mideoraisa there would have been a chiyuv to pay. So one could have said you only say meipach shevuah on a shevuas nishbah venotel that would have had a chiyuv mamon. (The Ran suggests this sevara)

 

מיפך שבועה

Heses	Hamishna- Nishba vniftar	Hamishna- Nishba vNotel	Dioraysa
Yes	No	No	No	Rambam
Yes	Yes	No	No	Rif
Yes	Yes	Yes	No	Tosfos rid
Yes	Yes	Yes	Yes	Mar Bar rav ashi/R Hay Gaon Hay
		Yes when Mikar hadin there is chiyv(pogem shtaar)/No when mikar hadin wouldn't collect (i.e Sachir)		Ran

 

Pri moshes approach

רא"ש מסכת שבועות פרק ו סימן ט

אבל בשבועה דאורייתא למה יתקנו חכמים שיוכל להפכה וכן מסתברא שאין להפך שבועה דאורייתא דמחויב שבועה ואין רוצה לישבע משלם. וכך פסק רב אלפס ז"ל^*:

 

Machlokes between Mar bar rav ashi/ Rav hai vs other rishonim can be explaines as to what is the nature of the chiyuv shevuah. Is it there is a chiyuv mammon with a ptur of a shvuah or is it an obligation to clarify. Rov rishonim hold there is a chiyuv mammon with a ptur. You choose not to use the ptur you must pay. R hay Gaon will say beis din is looking to clarify if I wont take it flip the shvuah on to the tovea.

Explains the Rambam as saying the chachamim placed the chiyuv on the nitvah to clarify the safek. So when the chachamim created the chiyuv was only given to the nitah. Heses is not a chiyuv merely an an appeasement so that can be flipped.

 

Shiur 13

Nachtinan lenichsei

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מא עמוד א

מאי איכא בין דאורייתא לדרבנן? איכא בינייהו: מיחת לנכסיה, בדאורייתא נחתינן לנכסיה, בדרבנן לא נחתינן לנכסיה. ולרבי יוסי דאמר: בדרבנן נמי נחתינן לנכסיה,

 

Two ways of understanding the din of nachtinan lnichsei.

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף פו עמוד א עמוד ב

פריעת בעל חוב מצוה, אמר לא ניחא לי דאיעביד מצוה, מאי? א"ל, תנינא: במה דברים אמורים - במצות לא תעשה, אבל במצות עשה, כגון שאומרין לו עשה סוכה ואינו עושה, לולב ואינו עושה, מכין אותו עד שתצא נפשו.

 

חידושי הריטב"א מסכת כתובות דף פו עמוד א

אמר ליה תנינא בד"א שלוקה ארבעים במצות לא תעשה אבל במצות עשה כגון שאמרו לו עשה סוכה ואינו עושה (נ"א: רוצה) מכין אותו עד שתצא נפשו. כלומר ובמצות פרעון חובו עד שאתה כופהו בגופו כופהו בממונו, כן פירש רבינו בשם רבינו הגדול ז"ל, והא דאמרינן דמכין אותו עד שתצא נפשו פרש"י ז"ל מכין אותו קודם שיעבור על המצוה ויש בידו לקיים.

 

1. According to this Ritvah then, nachtinan lenichsei is the way to get him to be mekayem the mitzvah of taking the shevuah deoraisa. Instead of being kofeh begufo
   beis din
   kofin bemamon. Since kefiah only applies by mitzvos deoraisa, nachtinan lenichsei applies only to mitzvos doraisa.
   The Ramban in Bava
   Basra says this as well, and this seems to be the approach of the Chachmei
   Sefarad.
   

2.

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קעה עמוד א

מתני'. המלוה את חבירו בשטר - גובה מנכסים משועבדים

 

Since a shevua derabanan has no chiyuv mamon deorasia, there will be no kefiah. This is based on the Mishnah
Bava
Basra
175a that nachtinan lenichsei is when a person owes a deoriasa debt and refuses to pay.

חידושי הריטב"א מסכת כתובות דף פו עמוד א

משנה שלימה שנינו (ב"ב קע"ה א') המלוה את חברו בשטר גובה מנכסים משועבדין ע"י עדים גובה מנכסים בני חורין וגובה בב"ד משמע ועל כרחו של לוה,

 

This makes sense for eid echad, when there may be a chiyuv mammon (depending upon the chkira over that shvuah), as two eidim are mechayev mamon. But is it possible to say by a shevuas modeh bemiksas that there is a real chiyuv mamon? Merely conflicting claims. It is also difficult to say this for a shevuas hashomirm wherein it is a shema claim against a bari claim. (by Shomrim easy to say I think b/c there is a chiyuv to return the pikadon

Rif

(Rav Miller added this point in at the end of shiur, out of order)

רי"ף מסכת כתובות דף מח עמוד א

ומאי נפקא ליה מינה..... אם כן למאי הילכתא מייתי לה לידי שבועה דאורייתא ומסתברא לן דתשובה דהדין בעיא דאע"ג דלא מהני מידי לענין הני אנפי מהני לאנפא אחרינא דאי (לא מייתי לה לידי שבועה דאורייתא ואמרה לא משתבענא) קדמה ותפסה כתובתה בלא שבועה ואמרה לא מהדרנא ולא משתבענא כיון דקיימא לן דבדרבנן אי לא משתבע לא נחתינן לנכסיה ובדאורייתא נחתינן לנכסיה השתא דמייתי לה לידי שבועה דאורייתא אי אמרה לא משתבענא ולא מהדרנא ליה מידי דדידי שקילנא נחתינן לנכסה ומפקינן מינה בע"כ ואי שבועה דרבנן הוא לא מפקינן מינה:

The case is ne of one where we will allow the tefisa ito remain. This is not the classic understanding of nachtinan lenichsei, because here nachtinana lenichsei is to go back to the way things were. In the gemara nachtinan
lenichsei was applied in a case of nishbah veniftar, not nishbah venotel as the Rif applies it.

Perhaps this relates back to the fact that there are two types of nishbah venotel, one where the default was that there was a chiyuv mamon and one wherein the default was that there was no chiyuv mamon.

Pshat in the Rambam

רמב"ם הלכות טוען ונטען פרק א- הלכה ד - הלכה ה

כל מי שנתחייב שבועה מן התורה הרי זה נשבע ונפטר, ואם לא רצה להשבע יורדין לנכסיו וגובין מהם כל מה שתבע חבירו עליו, שהרי התובע אומר לו איני זז מדין תורה או השבע או תן ט לי, ויש לו להחרים על מי שטען עליו דבר שאינו י כן ונותן, אבל מי כ שנתחייב שבועה מדבריהן אם היה מן הנשבעין ונוטלין אינו יכול להפך את ל השבועה שהרי הנתבע אומר לו השבע וטול כמו שתקנו לך, ואם לא רצה להשבע ילך לו, מ והורו רבותי שאם אמר התובע איני רוצה בתקנה זו שתקנו לי חכמים אלא הריני כשאר התובעים הרי זה משביע את הנתבע היסת, ואם רצה להפכה נ על התובע מחייבין את התובע להשבע או ילך לו.

 

היה מחוייב שבועה מדבריהם מן הנשבעין ונפטרין כגון הנשבעין על טענת ספק או מן הנשבעין היסת ולא רצה להשבע משמתין אותו שלשים יום אם לא בא ולא תבע נידויו מלקין אותו מכת מרדות, וכל מי שחלה עליו שמתא שלשים יום מכין אותו מכת מרדות ואחר כך מתירין נדויו, ואין ס יורדין לנכסיו לפי שאינו מחוייב שבועה מן התורה.

T

Why would the Rambam in the middle of discussing nachtinan discuss mepech shvuah?

There are two approaches:

 

1. Rav
   Miller was mechadesh that the connection seems to be that kofin can either be accomplished by nachtinan lenichsei or, if the option is "hishavah oh lech" then kefiah can occur by not giving the toveah the option of meipach shevuah.Therefore the Rambam seems to be understanding nachtinan lenichsei not as a function of kefiah bemitzvos (like the Ramban and Ritvah would say) but rather as a kefiah for the specific psak, and therefore even meipach shevuah can be classified as a kefiah, when it operates in that fashion.
   

 

1. Rav
   Arye
   Leib (Malin) explains the Rambam differently, as does the Rav, according to Rabbi Reichman.
   

 

 

 

Shiur # 14

 

Explanation of the Rif on Nachtinan LeNichsei

There are two ways of understanding nachtinan lenichsei, either as a form of kefiah bemitzvos, or that beis din is kofeh on their piskei din. The Rif says that the nafka minah between shevuah deoraisa and shevuah derabanan is nachtinan lenichsei, and further applies this to even a case of nishbah venotel wherein we will not remove property that the toveah ceased. He was michadesh that they will use it wheever there is a chiyuv mammon dioraysa.

Chashud al Hashevuah

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מא עמוד א

מאי איכא בין דאורייתא לדרבנן? איכא בינייהו: שכנגדו חשוד על השבועה, בדאורייתא - שכנגדו חשוד על השבועה אפכינן ליה שבועה ושמו אאידך, בדרבנן - תקנתא היא, ותקנתא לתקנתא לא עבדינ

 

Is this a din draban. He is not a rasha. By edus cant be an ed but who says regarding himself he is not believed. They mad a takan that kenegdo would take a shvuah. Or he is pasul mdoraysa then to understand knegdo completely dfferent. Really should be mitoch sheino yachol lishva mishalem but for the benefit of nitva we ake the tivea take the shvuah. Or perhaps it is for the benefit of the tovea where there would be a patur without the shvuah.

רמב"ם הלכות טוען ונטען פרק ב הלכה א

כל חשוד על השבועה אין משביעין אותו לא שבועת התורה ולא שבועה מדבריהם ולא שבועת היסת, ואפילו רצה התובע אין שומעין לו.

רמב"ם הלכות טוען ונטען פרק ב הלכה ד- הלכה ח

תקנת חכמים היא שכל המחוייב שבועה מן התורה על טענת ודאי, אם היה חשוד הרי התובע נשבע מדבריהם ונוטל מה שטען, היו שניהם חשודין חזרה שבועה למחוייב לה שהוא ב הנתבע ומתוך שאינו יכול לישבע משלם, היה החשוד שומר וטען שאבד הפקדון או נגנב שכנגדו אינו יכול להשבע וליטול שהרי אינו טוענו ודאי שאכלו, לפיכך אם טען בעל הפקדון ואמר בפני שלח יד בפקדוני או פשע בו הרי התובע נשבע בתקנת חכמים ונוטל.

 

נתחייב החשוד שבועה מדבריהם אם היה מן הנשבעין ונוטלין אינו יכול להשבע וליטול אלא הנתבע שכנגדו ישבע היסת ויפטר, וכן פוגם ג שטרו וכל כיוצא בזה שהיה חשוד וטען הלוה שפרעו ואמר ישבע לי הרי הנתבע נשבע היסת ויפטר מן השטר. +/השגת הראב"ד/ וכן פוגם שטרו וכו' עד ויפטר מן השטר. א"א איני מודה בזה אלא שנוטל בלא שבועה שאין פוסלין שטר מקויים מפני שבועה דרבנן ואם תאמר הא דרב ושמואל היא אמרינן הבו דלא לוסיף עלה עכ"ל.+

 

היה החשוד מן הנשבעין בטענת ספק אינו נשבע ואין שכנגדו נשבע לפי שלא נתחייב זה שבועה מן התורה, ולפי שאין התובע טוענו טענת ודאי כדי שישבע על טענתו.

 

נתחייב החשוד שבועת היסת אין שכנגדו נשבע ונוטל, ששבועת היסת עצמה תקנה היא ולא עשו לה תקנה אחרת שישבע התובע אלא הרי הנתבע נפטר בלא שבועה.

 

 

מי שנתחייב שבועת היסת והיה התובע חשוד, אין הנתבע יכול להפוך עליו השבועה שהרי אין יכול להשבע, אלא ישלם או ישבע היסת, ואין שומעין לזה לתלות בדבר שאי אפשר, והרי זה כמי שהפך שבועתו על הקטן שאין שומעין לו אלא או ישבע היסת או ישלם.

 

נשבעין ונוטלין

 

 

 

 

 

מגיד משנה הלכות טוען ונטען פרק ב

נתחייב החשוד שבועה מדבריהם וכו'. גם זה לא נזכר בגמרא בביאור אבל דבר פשוט הוא שאם חכמים תקנו שמי שדינו מן התורה להיות נשבע ולא משלם כשהוא חשוד שכנגדו נשבע ונוטל כל שכן שלא תקנו לחשוד להיות נשבע ונוטל וזה קל וחומר שאין עליו תשובה לאותן שלא היה דינן לישבע וליטול כגון שכיר ונגזל וחבריו וחכמים הקלו עליהם ליטול בשבועה אבל אותן שהיה דינן מן התורה ליטול בלא שבועה וחכמים החמירו עליהן לישבע כגון פוגם שטרו וכיוצא בו י"ל שלא הצריכוהו חכמים שבועה אלא היכא דאפשר שאינו חשוד אבל כל שהוא חשוד שאי אפשר לו לישבע העמידוהו על דין תורה ונוטל בלא שבועה כיון שיש לו שטר וזה דעת הר"א ז"ל בהשגות וכ"כ רבינו מאיר הלוי ז"ל ולדבריהם יפה כח החשוד בכך שהוא נוטל בלא שבועה כיון ששטרו מקויים ודעת רבינו שכיון שאין יכול לישבע אינו נופל וכן דעת בעל העיטור ז"ל ואין בידי להכריע:

 

 

בעל המאור שבועות דף לג עמוד א

והריני מוסר לך כלל גדול בדין חשוד על השבועה כל חשוד שהוא מן הנשבעין ונוטלין אם הוא מאותן שהיה דינן מן התורה ליטול בלא שבועה ורבנן רמו עלייהו שבועה להחמיר עליהם כגון פוגם את שטרו ועד אחד מעידו שהוא פרוע והנפרע שלא בפניו ומנכסים משועבדים כיון דאיכא בידיה שטרא דמקוים נוטל בלא שבועה והוא הדין לחנוני על פנקסו וכל מאי דדמי ליה שדינו היה מן התורה ליטול בלא שבועה ומתקנת חכמים הוא נשבע כולן נוטלין בלא שבועה כיון דלא מוסיפין על דרב ושמואל חוץ מחשוד הבא ליפרע מנכסי יתומים דפקע שטרא כדרב ושמואל והיא היא ולא מוסיפין עלה ולא מידי אבל אם זה החשוד הוא מאותן שלא היה דינן מן התורה ליטול כלום וחכמים הקילו עליו ליטול בשבועה אי משום כדי חייו כגון שכיר או משום שרגלים לדבר כגון הנגזל והנחבל ומאי דדמי להו הרי זה לא נשבע ולא נוטל כלום והולך לו בפחי נפש ומי שהוא מן הנשבעין ולא משלמין ושבועתו דרבנן כגון אמר לחנוני תן לי בדינר פירות אם הוא חשוד לא נשבע ולא משלם וה"ה בשבועת היסת ולא מפכינן לה אשכנגדו וחשוד שהוא מן הנשבעין מן התורה אי במודה מקצת ועד אחד הרי דינו מפורש במשנה ובגמרא בדין שכנגדו חשוד על השבועה ואם הוא מד' שומרין כיון שאין כנגדו יכול לישבע לפי שאינו בא עליו בטענת ברי הרי הוא בדין היו שניהם חשודים זהו מה שנראה לנו בדין חשוד אע"פ שראינו לרי"ף ז"ל שכתב בתשובותיו שהפוגם את שטרו הוא חשוד תחזור שבועתו להיסת לכשנגדו לא נראו לנו דבריו וכתבנו מה שנראה לנו והוא הנכון.

 

 

Two worlds of nishba vnotel. Sometimes mdoraysa the nitva is patur. The rabanan gave you the right to take ashvua and collect. Other time the nitva is chayav just there is something fishy and rabanan come and say take ashvuah. (7^th perek of shvuos) Rambam (similar to the
rif quoted in the bal maor) will say if no shvuah then there will be patur. Acording to the Rambam the chamimim have removed the chiyuv mammon and replaced it with the chiyuv shvuah. If he takes the shvuah he can collect otherwise tough luck. According to the raavad the chachamim have just delayed the collection with a shvuah. If the person can take the shvuah we go back to the doraysa.

 

Rav Pappa's Shevuah

 

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מא עמוד א

אמר רב פפא: האי מאן דאפיק שטרא על חבריה, ואמר ליה שטרא פרוע הוא, אמרינן ליה: לאו כל כמינך, זיל שלים; ואם אמר לשתבע לי, אמרינן ליה: אשתבע ליה. א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי: ומה בין זה לפוגם את שטרו? א"ל: התם אע"ג דלא טעין איהו - טענינן ליה אנן, הכא אמרינן ליה: זיל שלים ליה, ואי טעין ואמר אשתבע לי, אמרינן ליה: זיל אשתבע ליה, ואי צורבא מרבנן הוא - לא משבעינן ליה. א"ל רב יימר לרב אשי: צורבא מרבנן משלח גלימא דאינשי? אלא, לא מזדקקינן ליה לדיניה.

 

רי"ף מסכת שבועות דף כ עמוד ב

יכא מ"ד דהאי שבועה שבועת היסת היא ואיכא מ"ד כעין שבועת התורה היא ואנן סבירא לן כמ"ד כעין שבועת התורה דומיא דפוגם שטרו:

 

It is a shevuas hamishnah with some differences option Or The shevuah of hishtaba li is just a shevuas heises. Nafka mina is whether this shvuah carries a shvuas heses,

 

תוספות מסכת שבועות דף מא עמוד א

וכי מה בין זה לפוגם שטרו - וא"ת תקשה ליה אמתני' דהבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה וטעמא משום דלמא אי הוה אבוהון קיים הוה טעין ואמר אשתבע לי אלמא מצי משתבע ליה ומיהו נראה דטעמא לאו משום הכי הוא דאפי' לא מצי אבוהון טעין טענינן ליתמי דבפרק הכותב (כתובות דף פו: ע"ש) אמרינן כתב לאשתו נקי נדר נקי שבועה לא תפרע מן היתומים אלא בשבועה אלמא עבוד רבנן תקנתא ליתמי אפי' במקום שאין האב יכול להשביע.

 

רש"י מסכת כתובות דף פז עמוד א

מנכסים משועבדים - משום דאי הוה גבי מן הלוה גופיה והוה טעין לוה אשתבע לי דלא פרעתיך אמרינן בשבועות דמשבעינן ליה ואי לא טעין לא טענינן ליה הואיל ונקיט שטרא אבל בשביל לקוחות אנן טענינן דלמא אי הוה גבית מן הלוה הוה טעין לך אישתבע לי דלא פרעתיך ובעית אישתבועי השתא אנן טענינן דפתח פיך לאלם הוא ומנכסי יתומים ונפרעת שלא בפניו כולהו משום האי טעמא.

The hava amina here is like the rashi in kesubos. Say shvuas hayisomim is built on esthava li

Two assumptions of Rashi/ hava amina of T osfos – 1. Must assume that it is shvuas hamishna with exceptions. Tos has a valid question if we view this shvuah as a shvuas hamishna and not just a shvuas heses. 2. With regards to taaninan. What is the nature of taaninan? I s it the son coming in place of the father (tosfos) or do we give the son the best claim on the books, which is ishtava li. The second approach must be that of rashi.

 

Shiur # 15

What was the nature of ishtava li? Is it like shvuas hamishna just brought on by the nitvah
or is it a shvuas heses? Nafka mina was nekitas chefetz. Another Possible
nafka mina was Tanninan.

 

תוספות מסכת שבועות דף מא עמוד א

וכן בתשובת רבינו גרשון מאור הגולה וכן רב האי גאון והביא ראיה דהלכתא כותיה מדקאמר לקמיה האי מאן דמפיק שטרא על חבריה אי אמר ליה היאך אשתבע לי דלא פרעתיך אמרינן ליה זיל אשתבע ליה ומה התם דאית ליה עליה ממון גמור מדאורייתא יכול להפך עליו שבועה היכא דלית ליה אלא שבועה דאורייתא לכ"ש דמצי א"ל אשתבע לי את

 

Two assumptions of Rav hay gaon. 1. This is not the shvuah of the nitva rather just like there is a zechus prior to the beis din so to b4 we get to a shvuah doraysa the nitva has the zchus to flip the shvuah. 2. The kal v' chomer assumes it is a shvuas hamishna because if it was a random shvuah then we couldn't produce a kal vachomer

תוספות מסכת שבועות דף מא עמוד א

מיהו הגאונים נחלקו בההיא דלקמיה אי אמר ליה אשתבע לי דלא פרעתיך אם יכול אידך לחזור ולומר אשתבע לי את ותפטר ואם יכול אין ראיה לרב האי משם

For some reason the kal vhomer gets thown out if there is double reversibility? Why?

 

רבי עקיבא איגר מסכת שבועות דף מא עמוד א

תוס' ד"ה ולמר וכו' ואם יכול אין ראיה היינו דלמ"ד דלא מהפכים בדאורייתא צריך הנתבע לישבע כיון דשבועתו א"י להפך, רק דיכול הוא להטיל שבועה עליו כמו על השטר דיכול לומר השבע לי בזה, יכול התובע להפך שבועה זו השבע ופטור. אבל אם מדאורייתא מהפכין מהפך הנתבע שבועתו עליו וצריך התובע לישבע כנלע"ד פשוט, ודלא כמהרש"א דנדחק בזה.

Moment it becomes a circle and not mandated lose your rayah b/c now the shvuah is merely an option and not a psak.

 

מהרש"א חידושי הלכות מסכת שבועות דף מא עמוד א

בד"ה ולמר בר רב אשי כו' ולומר אשתבע לי את ותפטר ואם יכול אין ראייה לרב האי כו' עכ"ל דהתם לכך יכול להפוך על התובע שבועה שאינו חייב בה מדינא כיון דאם התובע לא ירצה לישבע וליטול יכול להפך השבועה על הנתבע וליפטר משא"כ בשבועה דאורייתא שהיא על הנתבע שאינו יכול להפוך על התובע שבועה שאינו חייב בה כיון שאינו יכול להפוך שוב השבועה על הנתבע דאם היה יכול להפוך שוב אותה השבועה על הנתבע א"כ אין כאן היפוך שבועה מעיקרא וק"ל:

 

Hipuch shvuah is unique b/c it's a one way street. Once you can put it back what have the chachamim done. So too by ishtava li if you can flip it back would have no relevance to mapich shvuah.

 

 

רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק יד הלכה א -הלכה ג

הפוגם את שטרו, או שעד אחד מעיד על שטרו שהוא פרוע, והבא ליפרע שלא בפני הלוה, והטורף מיד הלוקח, והנפרעים מן היורש בין קטן בין א גדול לא יפרע אלא בשבועה כעין של ב תורה (ואומר) לו כשיתבע השבע ואח"כ תטול, ואם היה ג החוב לזמן ותבע ד בזמנו יפרע שלא בשבועה, עבר זמנו לא יגבה אלא בשבועה.

 

התובע את חבירו לפרעו וטען הלוה שפרע שטר זה או מקצתו ובעל השטר אומר לא פרעת כלום אומרים לו שלם לו, טען הלוה ואמר ישבע לי שלא פרעתיו ויטול ה משביעין אותו בנקיטת ו חפץ שלא פרעו כלום או שלא פרעו אלא כך וכך ואחר כך יטול, ואם היה המלוה תלמיד חכם אין ז נזקקין לשבועתו.

 

הוציא עליו שטר מקויים והלוה טוען ואומר שטר מזויף הוא ומעולם לא כתבתי שטר זה, או שטען שחוב זה ח רבית הוא או אבק רבית, או שטען שהוא שטר אמנה או שאמר כתבתי ללוות ולא לויתי, כללו של דבר טוען טענה שאם הודה בעל השטר היה השטר בטל, והמלוה עומד בשטרו ואומר שזה שקר טוען ואמר הלוה ישבע לי ויטול ה"ז מחלוקת בין הגאונים יש מי שהורה שחייב בעל השטר להשביע כעין של תורה כמי שטען עליו שפרעו, ורבותי הורו שלא ישבע המלוה אלא אם טען עליו הלוה שפרעו בלבד, שהרי הודה בשטר ולפרעון הוא עומד, אבל כל אלו הטענות לא כל הימנו לבטל שטר מקויים אלא ישלם ואחר כך יטעון על המלוה במה שירצה שאם יודה יחזיר לו ואם כפר ישבע היסת ולזה דעתי נוטה. +/השגת הראב"ד/ הוציא עליו שטר מקויים עד זה מחלוקת בין הגאונים יש מי שהורה וכו' ורבותי הורו וכו' עד ולזה דעתי נוטה. א"א הרב ז"ל כתב זה בתשובה והיתה השאלה שטען הלוה העלאה לזמן ואפשר שלא אמר הרב ז"ל אלא על אותה הטענה בלבד לפי שבני אדם מתפרצין בזה וסומכים על מה שראו דמר אמר טרשא שרי ומר אמר טרשא דידי ודאי שרי אבל על שאר הטענות לא אמר הרב ויש דמות ראיה לזה כי הפוגמת כתובתה נשבעת והפוחתת נוטלת בלא שבועה לפי שהשטר מצוי יותר בפרעון עכ"ל.+

 

Does istavah li work only by parati (Rambam) or even if there is a claim of mezuyaf etc. Chakira is what is the nature of ishtava li. Do we say it is like a shvuas hamishna and we have a valid contract then you cant say it is mizuyaf. The claim of parati we bring in the unique din of heses
or the zchus of istava li. But if we say that ishtava li is a din of heses that we fell bad for thenitva so maybe we would give the tayna of ishtava li here as well. This is the Rambam lshitasi b/c in halacha bes he says it is comparable to a shvuas mishna and therefore there would be no shvuah by mzuyaf

 

 

המלוה את חבירו בעדים - צריך לפורעו בעדים

 

Why?

1.Ran- (Ramabn) As if the lender loans with a tnai that he pays back in front of eidim. There is an agreement between the two. Halchik hischayvus

2. Ran # 2- The loveh would be unlikely to pay back without eidim so that people will not view him as a guy who doesn't pay back loans. This is not a hischayvus rather an anan sahdei if they don't pay back with witnesses that they are lying. An umdina.

3. Rav Lichtenstien introduced the opinion of rav hai gaon.(only spoke out lishna basra). Found in mishpatei shevuos- (commenting on the seifa)

משפטי שבועות לרב האי גאון חלק א שער שבועת היסת

, הא אם יש עדים בעיקר עדות אין נאמנין בדבריהם אלא אם יתבררו דבריהם בעדות. לדבריהם (כתובות כ"ב א) האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר וכו' ואם יש עדים שהיא אשת איש והיא אומרת גרושה אני אינה נאמנת, וכמו כן שכבר פירשנו בטעם השבוייה.

Once there is a chezkas chiyuv via the eidim we ned eidim to eliminate the chiyuv- not b/c of agreement, or umdina ; rather eidim require eidm to nullify the original

 

According to the Ramban what did the loveh agree to? Normally the borrower is believed to say I paid back. Now the hischayvus is he must mevare with eidim or we are redefining piraon. Not enough to say piraon but must be a piraon with eidim.

 

What will work best with gemara? 3 ways ( with one breaking into two)

 

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מא עמוד א

כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי, יכול לומר לו: פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדה"י

Works nicely with opinion # 2 . Works with 1b but not with 1a b/c nothing is clarified.

 

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מא עמוד א

תנן: מנה לי בידך, אמר לו: הן, למחר אמר לו: תנהו לי, נתתיו לך - פטור; והא הכא כיון דתבעיה בעדים כמאן דאוזפיה בעדים דמי, וקתני: פטור,

The question askd works nicely with # 2 b/c not only one who borrows with eidim will genrally pay with eidim so too would one who admits with eidim. The question of the gemara is very difficult if you learn that there was a hischayvus at the time of the loan, like the ramban. This is the Rans quession on the Ran. The question works nicely for # 3 as wel.l

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מא עמוד ב

אמר לך רב אסי: אנא כי אמרי - היכא דמעיקרא אוזפיה בעדים, דלא לדידיה הימניה, הכא הא הימניה.

 

Works beautifully with # 1. I was only talking about hischayvus here there was no hischayvus. For # 2 changes wat the umdena would be. This is difficult for opinion # 3. Should need eidim to nullify eidim.

 

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מא עמוד ב

רב יוסף מתני הכי, אמר רב יהודה אמר רב אסי: המלוה את חבירו בעדים - אינו צריך לפורעו בעדים, ואם אמר אל תפרעני אלא בעדים - צריך לפורעו בעדים.

 

When he says you must pay in front of eidim either he created the umdena or the hischayvus. Rav hay does not work with this opinion which he readily admitted.

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מא עמוד ב

כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי, יכול לומר לו: פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים.

Does not work with 1b but works with 1a and works with 2 lke b4.

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מא עמוד ב

תנן: מנה לי בידך, אמר לו: הן, אמר לו: אל תתנהו לי אלא בפני עדים, למחר אמר לו: תנהו לי, נתתיו לך - חייב, מפני שצריך ליתן לו בעדים; תיובתא דשמואל!

 

The ramban asks is there really a question from the mishna on shmuel.

 

Shiur # 16

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מא עמוד ב

אמר רב אסי: המלוה את חבירו בעדים - אינו צריך לפורעו בעדים, ואם אמר אל תפרעני אלא בעדים - צריך לפורעו בעדים. כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי, יכול לומר לו: פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים

This seems to work with the ramban which says that our gemara is working with hischayvus.

 

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מא עמוד ב

תנן: מנה לי בידך, אמר לו: הן, אמר לו: אל תתנהו לי אלא בפני עדים, למחר אמר לו: תנהו לי, נתתיו לך - חייב, מפני שצריך ליתן לו בעדים; תיובתא דשמואל! אמר לך שמואל: תנאי היא,

 

What exactly is the question on shmuel? 1. In the mishna quoted there who says there wan an agreement at the time of the loan, its talking about the time of tviah, Where is there a hischayvis? 2. Even if say there is a hischayvus,maybe when he said nasati lecha he meant without eidim?

1.

חידושי הרמב"ן מסכת שבועות דף מא עמוד ב

אל תפרעני אלא בעדים צריך לפורעו בעדים. אפי' אמר ליה לאחר שהלוהו דהא מתני' לאחר שהלוהו הוא כדקתני מנה לי בידך א"ל הן, ומסתברא שאם לא קבל עליו ואמר לו אפרע אותך שלא בעדים כדי שלא אהיה צריך להביא עדים עמי שאם ילכו למדינת הים או ימותו שמא אתה תתבעני פעם אחרת, שהדין עמו ואינו צריך לפורעו בעדים, ולא חיישינן דילמא דעתיה לאכפוריה

Ramban says case of the gemara mus be where the loveh accepted the conditions of the malveh b/c otherwise the borrower would not have to pay in fron of eidim. There was no achrayus at the time of the halvah.

2.

תוספות מסכת שבועות דף מא עמוד ב

לכן נראה שהמקשה משמע ליה דמפני שצריך ליתן לו בעדים משמע שצריך לברר שפרעו בעדים וקצת משמע כן בכל הסוגיא.

 

The inference of the gemara is not form nasty lich rather from tzarich liten lo beidim. Not that the piran must be in front of eidim rather must be mivarer through eidim.

 

תוספות מסכת שבועות דף מא עמוד ב

תימה מאי קושיא דלמא נתתיו לך שלא בעדים קאמר ולהכי חייב וי"ל דשמואל הכי קאמר מתוך שיכול לומר פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים כי אמר נמי פרעתיך ביני ובין עצמך נאמן במגו ומיהו רב פפא בסמוך ודאי לית ליה האי מגו דהא קאמר בסמוך צריך לפורעו בעדים וצריך לדחוק לפי' זה דפליגי רב פפא ושמואל בדברי רבי יהודה בן בתירא

The opinion of shmuel is built on a migu. Tos rejects b/c otherwise
Shmuel wouldn't be like r papa. But what is wrong with this migu? Classic Chakira in migu is does It work as a nemenanus or is it a birur/. (anan shade or coach hataana ). Nemanus is ma li lshaker or beis din transfer the taanah from tanah b to taanah a. (oach hatana). Rav miller says in our case either approach in migu wouldn't work. Baal davr uprooted his nemanut volantrily (Ramban) he doesn't have the nemanut for migu. That could be the approach of tosfos. (Maharsha says migu garua, whatever that means)

 

Halach eidim le'meidinas hayam

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מא עמוד ב

אמר לך שמואל: תנאי היא, דתניא: בעדים הלויתיך בעדים פרע לי - או יתן או יביא ראיה שנתן; רבי יהודה בן בתירא אומר, יכול לומר לו: פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים. פריך רב אחא: ממאי דבשעת הלואה קאי? דלמא בשעת תביעה קאי, והכי קאמר ליה: לאו בעדים הלויתיך? בעדים היה לך לפורעני, אבל בשעת הלואה - דברי הכל חייב. אמר רב פפי משמיה דרבא, הלכתא: המלוה את חבירו בעדים - צריך לפורעו בעדים; ורב פפא משמיה דרבא אמר: המלוה את חבירו בעדים - אין צריך לפורעו בעדים, ואם אמר אל תפרעני אלא בעדים - צריך לפורעו בעדים, ואם אמר לו פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים - נאמן.

 

רי"ף מסכת שבועות דף כ עמוד ב כא עמוד א

גמ' אמר רב יהודה אמר רב אסי המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים ואם אמר לו אל תפרעני אלא בעדים צריך לפורעו בעדים ואם אמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להן למדינת הים אסיקנא
משמיה דרבא דאינו נאמן וכן הלכתא

 

רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק טו הלכה א

המלוה את חבירו בעדים ואמר אל תפרעני אלא בעדים בין שאמר לו בשעת הלואה בין שאמר לו אחר שהלוהו ה"ז צריך לפרעו בעדים מפני התנאי, טען הלוה ואמר לו וכן עשיתי ופרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים או מתו הרי זה נאמן ונשבע שבועת היסת ונפטר, וכן אם אמר אל תפרעני אלא בפני תלמידי חכמים או בפני רופאים ואמר לו בפניהם פרעתיך ואותן העדים שפרעתיך בפניהם מתו או הלכו להם למדינת הים הרי זה נאמן ונשבע היסת ונפטר

,

The rif and the Rambam have different girsas on the conclusion of the gemara. The nafka mina depends on the next part of the gemara. Depending on which assumptions we are building upon. Neeman menas the loveh has obligated to a piraon bifnei edim. Not for Birur. If the girsa reads eino neeman that means the borrower has obligated himself for a birur
in front of eidim.

 

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מא עמוד ב

ההוא דא"ל לחבריה: כי פרעתין - פרעין לי באפי ראובן ושמעון, אזל ופרעיה באפי תרי מעלמא, אמר אביי: באפי בי תרי אמר ליה, באפי בי תרי פרעיה. אמר ליה רבא: להכי קאמר ליה באפי ראובן ושמעון, כי היכי דלא נדחייה

 

(Rava): No, he specified Ploni and Almoni, in order that Shimon cannot push him off (Rashi - with lying witnesses; Tosfos - by naming witnesses that went abroad).

 

According to Rava what is the chidush.? According to the Rambam says in the first case must be "piraon befnei eidim" so when the lender says I want it in front of Reuven and Shimon
what are you saying is I now want birur in front of eidim. The Rif becomes more difficult to understand. What is this case adding?

 

רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק טו הלכה א

אבל אם אמר לו אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני ואמר לו פרעתיך בפני אחרים ומתו או הלכו להם למדינת הים אינו נאמן שמפני טענה זו התנה עליו ואמר לו אל תפרעני אלא בפני ראובן ושמעון שהם עומדים עמו כדי שלא ידחה אותו ויאמר בפני אחרים פרעתי והלכו להם

 

רי"ף מסכת שבועות דף כא עמוד א

ההוא דא"ל לחבריה כי פרעת לי לא תפרען אלא באפי ראובן ושמעון אזיל פרעיה באפי סהדי אחריני אמר אביי באפי סהדי א"ל באפי סהדי פרע ליה רבא אמר להכי א"ל ראובן ושמעון כי היכי דלא לידחייה איכא מאן (Rambam) דמוקים לה הכי כגון דהנך סהדי ליתנהו גבן דלא נטרינן להו עד דאתו ומסהדי אלא הואיל ואמר ליה לא תפרען אלא בפני פלוני ופלוני ופרעיה איהו באנפי אחריני אמרינן ליה זיל השתא פרעיה ואי אתו פלוני ופלוני ומסהדי דפרע לך מיחייב לאהדורי לך, ואנן לא סבירא לן הכי דהאי דינא היכא דאמר ליה לחבריה אל תפרעני אלא בעדים סתם הוא דאיתמר כדכתבינן לעיל אבל האי מעשה תניינא לא אתא לאשמועינן אלא דינא אחרינא דהוא אלים מההוא דינא קמא דכי אמר ליה לא תפרען אלא באנפי ראובן ושמעון הא איפסילו להו שאר אינשי לגבי ההוא פורענא וכיון דקביל על נפשיה הדין תנאה תנאי ממון הוא וקיים דהא בהדיא אמרינן דאי א"ל מהימנת לי כבי תרי ואתו בי תרי ומסהדי דלא משגחינן בהו משום דפסלי' בתנאה דקביל עליה והאי דינא נמי הכין הוא

I

t is a tnai mamomy according to the rif. Not just looking for a birur but it is not considered a piraon except in front of reuven
and Shimon

 

Rashi's girsa is a bit unclear. He learns like the rif and goes beyond.

רש"י מסכת שבועות דף מא עמוד ב

אזל פרעיה באפי סהדי אחריני -
וזה אומר עדי שקר הם

 

תוספות מסכת שבועות דף מא עמוד ב

אזל פרעיה באפי סהדי אחריני - פי' בקונטרס וזה אומר עדי שקר הם ואם תאמר ואיך נאמן לומר שמשקרין ויש לומר דכיון דאמר באפי ראובן ושמעון בעי למימר מהימנת לי כל היכא דאמרת לא פרען עד דפרענא באפי ראובן ושמעון כדלקמן ומיהו הא דקאמר בסמוך להכי קאמר באפי ראובן ושמעון כי היכי דלא לידחייה לא אתי שפיר לפירושו דמה דיחוי שייך כיון דמייתי סהדי וה"ל למימר כי היכי דלא למיפטר אי אייתי סהדי אחריני לכן נראה לר"י דמיירי דקאמר פרעתיך באפי סהדי והלכו להם למדינת הים ויש פירושים שכתוב בהן כן וגם ר"ח פירש כן.

 

According to the rif we say they are not believed on the piraon. We assume there was a transfer of money just no eidus on the piraon. According to the rashi we don't even take the action into account. The witnesses have no validity. Tos learns like the Ramabm. Just require a birur. As long as somebody is in town its fien

 

Anpother example of this chakira.

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מב עמוד א

ההוא דאמר ליה לחבריה: מהימנת לי כל אימת דאמרת לי לא פרענא, אזל פרעיה באפי סהדי, אביי ורבא דאמרי תרוייהו: הא הימניה. מתקיף לה רב פפא: נהי דהימניה טפי מנפשיה, טפי מסהדי מי הימניה!

 

בעל המאור שבועות דף כב עמוד א

ההוא דא"ל לחבריה מהימנת לי כבי תרי וכו' איכא מ"ד כי אמרי כבי תרי פסליה לההוא סהדותא היכא דאמרי באנפנ' פרעיה אבל אי אמרי באנפנא אודי ליה דפריע הוא אודית' מילתא אחריתי היא ומהימנא עליה,
(2ואנן לא אסתבר לן הכי מדאמר לעיל בגמרא מאי אמרת לקיומי' תנאי' זיל אייתינהו דהא אנא ורב ששת דגמרין הלכתא ספרא וספרי וכולה תלמודא למה ליה לרב נחמן למימר ליה לההוא גברא זיל אייתינהו דהא אנא ורב ששת והא אודה ליה קמיה בבי דינא דפריע הוא דהא א"ל כיון דקא מודי דקבלתינהו מיניה פרעון הוי אלא לאו ש"מ כי היכי דלענין פרעון פסילה כל סהדותא עד דהוו באנפי תרי דתנו הלכתא לענין הודאה נמי בעי' בתרי דתנו הלכתא ומ"ה מאי דאודי קמיה רב נחמן לחודיה נמי הודאה לא הויא ובדין הוא דלימא ליה זיל אודי נמי באנפי רב ששת כי היכי דאודי' באנפי אלא לפרסומי למילתא דפורענא א"ל זיל אייתינהו.

 

Two deos in the baal maor. When you say מהימנת לי is only on the piraon. But if the lender would admit that the loan was paid back the borrower no longer has to pay. As oppsed to the baal maor even the hodah is not believed. Rav miller wants to explain that this is the same machlokes as between the rif and the rambam.

The first opinion is like the Rambam. When one says מהימנת לי
he is just trying to mevarer the facts. The Baal maor is like the Rif. We have now established tinai mamoni in the case.

 

Shiur # 17

 

Hodaas Baal Din KeMeach Eidim Dami

 

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מא עמוד ב

תנן: מנה לי בידך, אמר לו: הן, אמר לו: אל תתנהו לי אלא בפני עדים, למחר אמר לו: תנהו לי, נתתיו לך - חייב, מפני שצריך ליתן לו בעדים;

 

קצות החושן חושן משפט סימן פ ס"ק ב

(ב) ונתחייב בה. ז"ל כנסת הגדולה (הגב"י אות ה'), ודוקא כשטוען טענה שהטוען עצמו יודע שנתחייב בה אבל כשטוען טענה שהוא סובר שפוטר את עצמו בה אע"פ שהדין לחיוב יכול לחזור ולטעון, מוהר"י אדרבי (שו"ת דברי ריבות) סימן קמ"ט. ואין התשובה לפני ולא אדע מה טעם בה כיון דאמרו סתם הודאת בעל דין כמאה עדים מה הפרש בין יודע מחיובו ובין אינו יודע. והנה אם נאמר טעמא דהודאה כמ"ש מוהרי"ן לב (ח"א סי' י"ח ד"ה נדרשתי) דהוא מתורת חיוב ומתנה, א"כ אפשר לומר כיון דאינו יודע אם יתחייב לא הוי חיוב, אבל לפי מה שמבואר אצלינו בסימן ל"ד סק"ד דהודאה הוי משום נאמנות ומשום דהתורה האמינו על נפשו לכל אדם בין באיסור בין בממון ע"ש וא"כ אין לחלק.

 

קצות החושן חושן משפט סימן לד ס"ק ד

. וז"ל התשובה שם במהר"י ן' לב, דאם נוגע פסול משום קרוב א"כ לחוב אמאי נאמן דהא קרוב פסול בין לזכות בין לחוב, והעלה שם דהא דכשר לחוב היינו משום דאתינן עלה מתורת חיוב ומתורת מתנה, כיון דיכול אדם לחייב עצמו כשאינו חייב וזה שמודה שחייב הוי כאילו אמר חייב אני לך מנה ויכול לחייב עצמו, וכמ"ש בעל התרומות (שער מ"ב ח"א סי' ט') וכו' ע"ש.

 

 

קצות החושן חושן משפט סימן לד ס"ק ד

ולכן נראה דהא דנאמן אדם על עצמו אעפ"י שהוא קרוב אל עצמו היינו משום גזירת הכתוב שיהא אדם נאמן על עצמו בכל הפסולין שיש בו. וכבר האיר עינינו מאור העולם רש"י בקידושין פרק האומר דף ס"ה (ע"ב) שם הודאת בעל דין כמאה עדים ז"ל רש"י, דכתיב (שמות כב, ח) אשר יאמר כי הוא זה הרי שסמך על מקצת הודאתו ע"כ. וא"כ כי היכי דהאמין התורה שני עדים על אחרים כן האמין התורה לכל אדם על עצמו אע"ג דהוא קרוב לעצמו, דקרוב לא פסלה התורה אלא על אחרים אבל על עצמו נאמן, משא"כ לזכות דבא להעיד על אחרים משום הכי אינו נאמן.

 

1. Mahri ben lev- hischayvus
   
2. Ketzos – neemanus
   

What is nafka mina? 1. If a person announces something that is imposible to be true. "today is Shabbos" . That would not work for the logic of nemanus b/c goes against the reality of the world. But if hischayvus he has obligated himself not to do milacha. If a person claims he borrowed money 40 years aso from a 30 year old. If hischayus he owes hm money but if neemanus then he is not believed.

 

Kol Haomer Lo Lavisi Ke'ilu amar Lo Parahti

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מא עמוד ב

ההוא דאמר ליה לחבריה: הב לי מאה זוזי דאוזיפתך, אמר ליה: לא היו דברים מעולם, אזל אייתי סהדי דאוזפיה ופרעיה; אמר אביי: מאי ניעבוד? אינהו אמרי אוזפיה, אינהו אמרי פרעיה. רבא אמר: כל האומר לא לויתי, כאומר לא פרעתי דמי.

Machlokes Rava vs Abayye- Rava says guilty b/c of hodaas bal din kmeah dim.Must say works withKetzos b/c if he says lo haya dvarim meolam where would the hischayvus be? Ketzos bring this case as a rayah b/c we pasken like rava. Abayey will say like the mahary ben lev or can be like ketzos but here we have no neeamanus simply we are making a diyuk in his words. Perhaps if a person said straight up what happened we would give him neemanus even against eidim.

        

תוספות מסכת שבועות דף מא עמוד ב

כל האומר לא לויתי כו' - ואביי לית ליה והא דתנן למחר אמר לו תנהו לי אין לך בידי חייב וטעמא דכיון דאמר לא לוה הוי כמודה שלא פרע התם ליכא עדים דאמרי פרעו כי הכא ולהכי אביי גופיה אית ליה בפ"ק דב"ב (דף ו. ושם) דכל האומר לא לויתי כו' כיון דליכא עדים שפרע.

 

Abayey hold of Kol Haomer Lo Lavisi Ke'ilu amar Lo Parahti but here we have eidim saying he paid as well. So many satges. In an admission straight everybody would agree likes its meah edim. If we are making an inference in his word then we will say meah eidim (rava) or if we have to make an inference perhaps only say kmeah eidim if there is nothing against it (Abayey).

Shitas Rosh

רא"ש מסכת שבועות פרק ו סימן טז

טז ההוא דא"ל לחבריה הב לי מאה זוזי דאוזפיתך אמר ליה להד"מ אתו סהדי דאוזיף ופרע אותה הלואה עצמה שתבעו אמר אביי הא מסהדי סהדי רבא אמר כל האומר לא לויתי כאילו אומר לא פרעתי דמי. ואע"ג דמסהדי סהדי דפרע איהו מהימן טפי לחייב עצמו ודוקא דאסהידו סהדי דאוזפיה אבל אם טען מתחלה לא לויתי ושוב אמר פרעתי נאמן דעל פיו לא הוחזק כפרן:

Sounds like In the gemara the reason he is not believed because he is

הוחזק כפרן .

Why is the Rosh bringing up huchzak Kafran. This sugya is about hodaas bal din kmeah edim dami. Same question that the raavad asks on the rambam

רמב"ם הלכות טוען ונטען פרק ו הלכה ג

מנה הלויתיך כפר בבית דין ואמר לא היו דברים מעולם, ובאו שני עדים שלוה ממנו מנה ופרעו, והמלוה אומר לא נפרעתי הרי זה חייב לשלם, שכל האומר לא לויתי ובאו עדים שלוה כאומר לא פרעתי דמי, ונמצא הלוה אומר לא פרעתי והעדים מעידים אותו שפרעו הודאת בעל דין כמאה עדים דמי ואין המלוה חייב שבועה שהרי הוחזק זה כפרן, ו וכן אם הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו ואמר לא היו דברים מעולם וזה אינו כתב ידי, אם הוחזק כתב ידו בבית דין או שבאו עדים שהוא כתב ידו הרי זה הוחזק כפרן ומשלם. +/השגת הראב"ד/ מנה הלויתיך וכו' עד שהרי הוחזק כפרן. א"א אין צורך לזה הטעם עכ"ל.+

 

שולחן ערוך חושן משפט סימן עט סעיף א

טענו: מנה הלויתיך, א וכפר א) א] בב"ד ואמר: לא היו דברים מעולם, ובאו שני עדים שלוה ממנו מנה ופרעו, והמלוה אומר: לא נתפרעתי, ב ב) הרי זה חייב לשלם. הגה: ב] דכל האומר: לא לויתי, כאלו אומר: לא פרעתי דמי, ג] ונאמן על עצמו ג) יותר מק' עדים, ומה שאומר לא לוה, [א] הרי הוכחש בעדים (טור), ד] ואין המלוה חייב שבועה, ג ה] שהרי ד) הוחזק זה כפרן

Mechaber is like the rosh and the rambam

Two approaches

1. 
   

ש"ך חושן משפט סימן עט ס"ק ג

(ג) שהרי הוחזק זה כפרן - הוא לשון הרמב"ם +פ"ו מטוען ה"ג+ וכבר כתב הראב"ד בהשגות, אין צורך לזה הטעם. ונראה שלכך הגיה הר"ב דכל האומר כו'. ואפשר כונת הרמב"ם להורות דאפילו יטעון אחר כך פרעתי לא יהא נאמן:

Huchzak kafran is only takin about the future taynos. For the chiyuv here hodaas bal din kmeah din is enough.

1. 
   

Sma (found in prisha on the Tur) - Hodaas Baal din can either be learned as being the same as meah eidim, or more then meah eidim. The Raavad/Rema seem to learn that it is more than meah eidim, and therefore there is no need for anything else. However, perhaps the Rambam learns that it is like meah eidim, and no more, and therefore if there are two eidim, then you need the huchzak kafran component. If there were no huchzak kafran then it would just be a teiku.

 

דמתרצינן דבוריה

תוספות מסכת שבועות דף מא עמוד ב

וא"ת אמאי לא מתרצינן הכא דבוריה לא לויתי כלומר לא עמדתי בהלואתי אלא פרעתי כמו בפ' אמרו לו (כריתות יב.) גבי לא נטמאתי דמתרצינן דבוריה לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי1 ואומר ריב"א דהכא לא קאמר לא לויתי אלא להד"מ דלא שייך לתרוצי לישניה אבל בפרק הכותב (כתובות דף פח.) קשה דקאמר אבל אמרי יתמי אמר לנו אבא לא לויתי נפרעין מהם שלא בשבועה דכל האומר לא לויתי כו'2 ויש לומר דהאב היה יכול לטעון ולתרץ דבריו אבל ליתומים לא טענינן מילתא דלא שכיחא 3ועוד יש לחלק דהכא כשטוענין עליו בבית דין יש לו להשיב בענין שיפטר ואין לנו לתרץ דבריו.

Tos gives three tangential reason. Tosphos could have been michalek between dinei mamonos vs issur v;heter. By Dinei mamonos wont say mitartzinan dibuara b/c when one side gains the other side loses. So why doesn't tosphos give that answer? Here we have eidus that there was a loan and a payment so perjpas we would say mitartzinan dibuara here because that would uphold the eidus.Sounds like this opinion os only going with the opinion that the hodah is equivalent and not greater than the eidim. But tos in baba basra
daf vav also brings up this possibility even without eidim.

 

Chazara after a hodah

ר"י מיגאש מסכת שבועות דף מא עמוד ב

ילפינן השתא מהאי מעשה דמאן דמודה לחבריה בבי דינא דאית ליה גביה מידי ולבתר הכי קא טעין דאישתלי בההוא אודיתא וקאמר דלית ליה גביה ולא מידי אע"ג דאייתי סהדי דלית ליה גביה ולא מידי לא איכפת לן בהנהו סהדי דמכי אודי אודי דהא הכא דאודיתא דלוה מגו כפירותיה נקטינן לה ואע"ג דאינהו אמרי בתר הכי דפרעיה לא אשגחינן בהו וכל שכן היכא דאודה בפי' דמחייבינן ליה בהודאה דיליה ולא משגחינן בהנהו סהדי ולא עוד אלא אפילו איכא בההוא סהדותא חובה עליה מקבלינן מינה ההיא חובתא דאיכא עליה ולא מקבלינן מיניה ההוא זכותא דהא הכא דקבילנא סהדותייהו דאוזפיה ולא קבילנא סהדותייהו דפרעיה ומשום אודיתא דנקיטנא מגו כפירותיה ולא מידי מההיא הלואה.

 

 

רמב"ם הלכות טוען ונטען פרק ז הלכה ז

מי שהודה בבית דין שאני חייב לזה התובע מנה ואחר כך אמר נזכרתי שפרעתי לו חובו זה שהודיתי בו והרי עדים, הרי זה עדות ט מועלת ועושין על פיהם שהרי לא י הכחיש עדיו ואינו כאומר לא לויתי מעולם.

 

מגיד משנה הלכות טוען ונטען פרק ז הלכה ז

מי שהודה בב"ד שאני חייב וכו'. דין זה שכתב רבינו לא ידעתי לו עיקר בגמ' אבל דברים של טעם הם ומ"מ קצת המפרשים הקשו עליו מהדין הנזכר פי"ד מהל' מלוה ולוה המוציא שטר חוב על חבירו מלוה אומר לו נפרעתי כלום ולוה אומר פרעתי מחצה והעדים מעידים שפרעו כולו נשבע הלוה ונותן מחצה ולמה לא יחזור ויאמר נזכרתי שפרעתי כולו והרי העדים מעידים ותירצו לדעת רבינו דהתם בעומד על דבריו הראשונים אבל אם חזר ואמר נזכרתי ה"ז יכול לטעון כיון שעדים מעידין ומסייעין אותו. ויש תימה בדברי רבינו לפי זה למה לא בירר שם דבריו ויש לחלק בין דין זה לאותו שהזכרתי מפני שיש שם שטר ואלולי עדות העדים לא היה נאמן כלל אבל כאן אינו חייב אלא מחמת הודאת פיו ועדיין צ"ע:

MAchlokes between the Ri migash and the Rambam

Ri migash makes sense b/c once we have a hodah we ignore the eidim. The Rambam however disagrees and says that the chazara works as the eidim are not being machish the original hodah. The loveh had originally never said that he did not pay, rather he just said that he is not chayav, so when the eidim says he payed, they are not directly contradicting what the loveh has first said.

.

Shiur # 18

 

ר"י מיגאש מסכת שבועות דף מא עמוד ב

ההוא גברא דאמר לה לחבריה הב לי מאה זוזי דאוזיפתך אמר ליה לא היו דברים מעולם אזל אייתי סהדי דאוזפיה ופרעיה אמר אביי אנן אמאן ניסמוך כלומר אלו אסהידו דאוזפיה ולא אסהידו דפרעיה הוה מחייבין ליה לשלומי בסהדותייהו אמאן נסמוך אי אהני סהדי הא אמרי דפרעיה רבא אמר כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי כלומר מכי אמר מעיקרא לא היו דברים מעולם ממילא שמעינן דלא פרע מידי הילכך כי אמרי הני סהדי דאוזפיה ופרעיה מקבלין סהדותייהו דאוזפיה דהא זכותא דמלוה היא ולא מקבלינן מינייהו דפרעיה דהא פורענא זכותא היא דלוה ולוה הא אודי דלא פרע ואם תאמר והא מה לו לשקר אי בעית אימא מעיקרא לויתי ופרעתי לא אמרינן בכי הא מה לי לשקר משום דהא איכא עדים דאוזפיה ומה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן.

Rav Miller wanted to squeeze this shita into the Rambam without the words huchzak kafran but you don't necessarily need to.

 

ר"י מיגאש מסכת שבועות דף מא עמוד ב

ילפינן השתא מהאי מעשה דמאן דמודה לחבריה בבי דינא דאית ליה גביה מידי ולבתר הכי קא טעין דאישתלי בההוא אודיתא וקאמר דלית ליה גביה ולא מידי אע"ג דאייתי סהדי דלית ליה גביה ולא מידי לא איכפת לן בהנהו סהדי דמכי אודי אודי דהא הכא דאודיתא דלוה מגו כפירותיה נקטינן לה
ואע"ג דאינהו אמרי בתר הכי דפרעיה לא אשגחינן בהו וכל שכן היכא דאודה בפי' דמחייבינן ליה בהודאה דיליה ולא משגחינן בהנהו סהדי ולא עוד אלא אפילו איכא בההוא סהדותא חובה עליה מקבלינן מינה ההיא חובתא דאיכא עליה ולא מקבלינן מיניה ההוא זכותא דהא הכא דקבילנא סהדותייהו דאוזפיה ולא קבילנא סהדותייהו דפרעיה ומשום אודיתא דנקיטנא מגו כפירותיה ולא מידי מההיא הלואה.

 

Once he admits there is no going back and the nitva I chayav. Ramba disagrees.

רמב"ם הלכות טוען ונטען פרק ז הלכה ז

מי שהודה בבית דין שאני חייב לזה התובע מנה ואחר כך אמר נזכרתי שפרעתי לו חובו זה שהודיתי בו והרי עדים, הרי זה עדות ט מועלת ועושין על פיהם שהרי לא י הכחיש עדיו ואינו כאומר לא לויתי מעולם

Rav Miller wants to link the rambam with thte ktzos that hodas bal din is working with a hischyavus. Another possibility is the claim of Taiti is enough to weaken the hodaa with the eidim combine to remove the chiyuv. In general the hodah is like meah edim. But the claim of taiit weakens
the Hodaha.

 

כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש - לאו אדעתיה

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מא עמוד ב

. ההוא דאמר ליה לחבריה: הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך, א"ל: לא פרעתיך בפני פלוני ופלוני? אתו פלוני ופלוני אמרי: לא היו דברים מעולם; סבר רב ששת למימר: הוחזק כפרן, אמר ליה רבא: כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש - לאו אדעתיה

 

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף לד עמוד ב

ההוא דא"ל לחבריה: מנה מניתי לך בצד עמוד זה, א"ל: לא עברתי בצד עמוד זה מעולם, נפקו ביה סהדי דהשתין מים בצד עמוד זה, אמר ר"נ: הוחזק כפרן. א"ל רבא לר"נ: כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש, עביד לה ולאו אדעתיה

 

Simple understading is the loveh is not medayek in his lashon.

רש"י מסכת שבועות דף מא עמוד ב

כל מלתא דלא רמיא עליה דאיניש - כגון זה שלא היה לו לומר פרעתיך בעדים שלא אמר לו זה בשעת הלואה בעדים פרע לי הלכך לא שם לבו לזכור אם בעדים פרע אם שלא בעדים ואמר בעדים פרעתיך ולאו אדעתיה ואינו הוחזק כפרן בכך.

 

On the other hand Rabeinu Chananel thinks we are talking about the eidim? Problem with that pshat is it goes against the whole concept of eidus. Ramban asks that kasha on the Rabeinu channel

 

A precedent for rabeinu chananel.

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ל עמוד ב

אמר רב יהודה: עדות המכחשת זו את זו בבדיקות - כשרה בדיני ממונות. אמר רבא: מסתברא מילתיה דרב יהודה באחד אומר בארנקי שחורה ואחד אומר בארנקי לבנה אבל אחד אומר מנה שחור ואחד אומר מנה לבן - אין מצטרפין.

 

רמב"ם הלכות עדות פרק ג הלכה ג

אף על פי שאין עדי ממונות צריכין דרישה וחקירה אם הכחישו העדים זה את זה בדרישות או בחקירות עדותן בטילה, ואם הכחישו העדים זה את זה בבדיקות עדותן קיימת, כיצד אחד אומר בניסן לוה ממנו והשני אומר לא כי אלא באייר, או שאמר האחד בירושלים והשני אומר לא כי אלא בלוד היינו עדותן בטילה, וכן אם אמר האחד חבית של יין הלוהו והשני אומר של שמן היתה עדותן בטילה שהרי הכחישו בדרישה, אבל אם אמר האחד מנה שחור והשני אומר מנה לבן היה, זה אומר בדיוטא העליונה היו כשהלוהו והשני אומר בדיוטא התחתונה היו עדותן קיימת, אפילו אמר האחד מנה הלוהו והשני אומר מאתים חייב לשלם מנה שיש בכלל מאתים מנה, וכן אם אמר האחד דמי חבית של יין יש לו בידו וזה אומר דמי חבית של שמן משלם בפחות שבדמים וכן כל כיוצא בזה.

Can say that the hachasha is irrelevant b/c it is a milsa dlo ramya aleha. Is this a din Drabnan or Doraysa? Meaning, mideoraisa there are drishos and chakiros, but miderabanan Chazal were mevatel the derishos vechiros so as to lo tinal delet etc. So is this allowance for minor hachashas within the din deorais or derabanan? This is a machlokes rishonim.

 

Shitas Rambam

רמב"ם הלכות טוען ונטען פרק ו הלכה ד

מנה הלויתיך והוא לי בידך אמר לו הנטען והלא פרעתיך בפני פלוני ופלוני, ובאו עדים ואמרו לא היו דברים מעולם, לא ז הוחזק כפרן שאין העדים זוכרין אלא דבר שהם עדים בו לפיכך לא הוחזק כפרן וישבע הלוה היסת ויפטר, כיוצא בו תן לי מנה שהלויתיך ואתה עמדת בצד עמוד זה ואמר הנטען לא עמדתי בצד עמוד זה מעולם ובאו עדים שעמד לא הוחזק כפרן, שאין אדם משים דעתו לדברים שאין בהן ממש וכן כל כיוצא בזה.

The Rambam learns our sugya like rabeinu chananel and the gemra on lamed daled to be like rashi .

Difficult Rambam. Rav miller wants to suggest that the key word is meolam. When a person says that he is being medayek in his words therefore in our case more tangible to say the eidim weren't careful. Another possibility is that a person does not pay attention to something that is irrelevant. There are certain things people don't forget. Like the upcoming gemara shows us a person does not forget the price in the shuk etc.

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מא עמוד ב - מב עמוד א

ההוא דאמר ליה לחבריה: הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך, א"ל: לא פרעתיך בפני פלוני ופלוני? אתו פלוני ופלוני אמרי: לא היו דברים מעולם; סבר רב ששת למימר: הוחזק כפרן, אמר ליה רבא: כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש - לאו אדעתיה. ההוא דאמר ליה לחבריה: הב לי שית מאה זוזי דמסיקנא בך, א"ל: ולא פרעתיך מאה קבי

עפצי דקיימי בשיתא שיתא? א"ל: לאו בארבעה ארבעה הוו קיימי? אתו תרי סהדי ואמרו: אין, בארבעה ארבעה הוו קיימי, אמר רבא: הוחזק כפרן. אמר רמי בר חמא, הא אמרת: כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש - לאו אדעתיה! א"ל רבא: קצותא דתרעא מידכר דכירי אינשי

 

 

תוספות מסכת שבועות דף מא עמוד ב - מב עמוד א

כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה - תימה בגט פשוט (ב"ב דף קע.) גבי עובדא דרב יצחק בר יוסף דהוה מסיק זוזי ברבי אבא מסיק אף על גב דהמלוה חבירו בעדים אין כו' כי טעין ואמר פרעתי בפני פלוני ופלוני צריך לברר ויבואו פלוני ופלוני ויעידו ואמאי הא אמרינן לאו אדעתיה וי"ל דרבא סבר ליה.. כמ"ד אין צריך לברר אי נמי כמו שפירש רבינו תם צריך לברר אמיתות הדברים כמו שיכול ומכל מקום אי לא משכח להו או אתו ואמרו להד"ם לא מפסיד וכן מוכח בירושלמי שהביא ר"ח דגרסי' התם הבא לידון בשטר וחזקה רבי אומר נידון בשטר פירוש שצריך לברר רבן שמעון בן גמליאל אומר נידון בחזקה בא מעשה לפני רבי והורה כרשב"ג קשיא דרבי אדרבי לא קשיא רבי לא רצה אלא לעמוד על אמיתת הדבר ואית דגרס התם בא מעשה לפני רבי חייא ופריך מינה אדרבי לפי שתלמידו היה כדפריך בפרק מפנין (שבת דף קכח.) מדרב הונא אדרב משום דרב הונא תלמידו דרב הוה ובקונטרס פירש בריש פרק זה בורר (סנהדרין דף כג:) למ"ד צריך לברר שאם בקש ולא מצא הפסיד.

 

1. Machlokes hasugyas- there the gemara is working with tzarich levare here not working with that principle.
   
2. Rabeinu Tam - Tzarich levarer is only lechatchila
   
3. 
    

בעל המאור בבא בתרא דף עח עמוד ב

דף קע ע"א] הכא בלברר קא מיפלגי כי הא דרב יצחק בר יוסף איכא דמקשי על האי עובדא דרב יצחק מההיא דבפרק שבועת הדיינים דההוא גברא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך אמר ליה ולאו פרעתיך בפני פלוני ופלוני ואמר רבא כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש אמר ליה ולאו אדעתיה ומפרקינא עלה התם דאמר ולאו פרעתיך כאדם שאינו זכור בדבר היטב מי היו העדים או אם פרעו בפני עדים אבל זכור הוא שפרעו ולפיכך פטור אבל הכא דאמר ודאי פרעתיך בפני פלוני ופלוני הילכך צריך לברר ואם באו העדים ואמרו לא היו דברים מעולם חייב ולי לא נראה פירוק זה ואין זה שיטת לשון התלמוד ובכמה דוכתא אמרי' לאו מי איתמר עלה מי לא א"ר פלוני הכי והכי והכל נאמר ע"ד הבירור ולא ע"ד הספק הילכך אין להפריש בין שאמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני בין שאמר ולאו פרעתיך בפני פלוני ופלוני אלא אי איכא לאיפלוגי הכין הוא דאיכא לאיפלוגי התם דלא אמר הוו עלי סהדי הילכך אפשר דאישתלי אישתילויי או הלוה או העדים דלא רמיא למילתא אנפשיה לא הוא ולא העדים אבל הכא במעשה דר' יצחק בר יוסף דאמר להו לסהדי הוו עלי סהדי דפרענא ומעיקרא טעין ואמר הכי פרעתיך בפני פלוני ופלוני ואמרית להון הוו עלי סהדי דכיון דאמר להו הוו עלי סהדי ודאי מילתא דרמיא עלייהו הוא הילכך אם באו ואמרו לא היו דברים מעולם נתחייב הלוה ואע"פ שאין זה מפורש בגמ' דהכין טעין ר' אבא ואמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני ואמרת להון הוו עלי סהדי לא חש התלמוד לפרש ולהכריע במעשה זה אם הלכה כרב ששת דאמרי' התם הוחזק כפרן או הלכה כרבא דאמר כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש וכו' והניח הדבר סתום ואמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני דמשמע הכי ומשמע הכי ואנן השתא הוא דקא משנינא הכי מאחר דקיימא לן כרבא וקיימא לן נמי צריך לברר דלא ליקשיא הלכתא אהדדי והתם בפרק שבועת הדיינין אנן לא גרסינן אמר ליה ולאו אדעתיה אלא הכי נמי כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה ואעדים קיימי.

Here thrown out as a question there stated definitively

1. Raavad. They deal with different questions the first case is dealing with the credibility of the gavra, Is the person huchzak kafran. There the halcha is daling with the case. What is the halacha. Chayav or patur
   

   
    

Shitas Rambam

רמב"ם הלכות טוען ונטען פרק ו הלכה ה

תן לי מנה שהלויתיך והרי העדים ואמר הנטען פרעתיך בפני פלוני ופלוני אומרין ללוה הביאם והפטר, לא באו או שמתו או שהלכו למדינה אחרת, ישבע היסת שפרעו שאין אנו מצריכים אותו להביאן אלא לברר ח דבריו ולהפטר אף משבועה שהמלוה את חבירו בעדים אינו צריך לפרעו בעדים כמו שבארנו. +/השגת הראב"ד/ תן לי מנה שהלויתיך וכו' עד שפרעו. א"א לאו דוקא אומר בפני פלוני ופלוני שזה לשון המדבר בהווה וזה לשון המדבר על עיקר הטענה ואין כאן חכמה עכ"ל.+

Accoding to the Raavad says our sugy is discussing huchzak kafran. The Rambam sems to hold like the rabeinu tam. The entire din of tzrich levarer is lchathchila.

 

Shiur # 19

איתרע שטרא

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מב עמוד א

ההוא דא"ל לחבריה: הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך והא שטרא, א"ל: פרעתיך, אמר ליה: הנהו סיטראי נינהו; אמר רב נחמן: איתרע שטרא; רב פפא אמר: לא איתרע שטרא. ולרב פפא, מאי שנא מההוא דאמר ליה לחבריה: הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך והא שטרא, א"ל: לאו אתורי יהבת לי, ואתית ואיתיבת אמסחתא וקבילת זוזך? ואמר ליה: הנהו סיטראי נינהו, ואמר רב פפא: איתרע שטרא! התם כיון דקאמר אתורי יהבת לי ומתורי שקלת איתרע שטרא, הכא אימור סיטראי נינהו. מאי הוי עלה? רב פפי אמר: לא איתרע שטרא, רב ששת בריה דרב אידי אמר: איתרע שטרא. והלכתא: איתרע שטרא

 

What does isra Shtara do?

רי"ף מסכת שבועות דף כא עמוד - דף כב עמוד א

וכדר' אמי בריה דרבי אבהו דמפורש בכתובות בפ' הכותב:1) האי איתרע שטרא דהכא איכא מאן דפריש ליה דלא איבטיל ליה לגמרי אלא דאי אית ביה נאמנות איתרעא הך נאמנות ולא גבי אלא בשבועה..ודייק מדאמרינן איתרע שטרא ולא אמרינן איבטיל שטרא 2) ואיכא מאן דאמר דאיבטיל ליה שטרא לגמרי ומישתבע לוה בשבועת היסת דליכא גביה להאי מלוה ולא מידי ומיפטר והדין הוא סברא דרבינו האי ורב שרירא גאונים ז"ל ומסתייע האי סברא מהא

What is the machlokes? Intro that Tosfos wants to make a distinction between here and kesuvos.

תוספות מסכת שבועות דף מב עמוד א

איתרע שטרא - מפר"ח וכן ר"ת דצריך בעל השטר שבועה שלא נפרע והא דאמרינן בפרק אלו נערות (כתובות דף לו:) הא שטרא ריעא לא מגבינן ביה דוקא בכי הך ריעותא דהתם כיון דמהדר אזיופא אימור זיופי זייף וחתים וקשה מההוא דהכותב (שם פה. ושם) דההוא שטרא דאתא קמיה דרבא א"ל רב פפא ידענא ביה דשטרא פריעא הוא א"ל איכא איניש אחרינא בהדי דמר כו' וקאמר לא יהא רב פפא אלא כבת דרב חסדא והשתא מה היה יכול לעשות יותר מלהשביעו דלית ליה לקרועי כדקתני התם קרעיה ס"ד והשתא אפילו כל אדם דלא קים ליה בגויה נאמן להשביעו מידי דהוה אעד אחד מעיד שהוא פרוע על כן נראה דבשטרא ריעא לא מיקרע קרעינן ליה ולא מיגבא גבינן ביה כי ההוא דאלו נערות (שם דף לו:).

 

There in kesuvos the problem is in the contract itself. Here the reusa is not in the shtar rather in the taanah of the baal hashtar. So how can some rishonim say here that you can't collect even with a shvuah? What does that tell us about a shtar? One can say the shtar testifies that there once was a debt. The malveh claims (not the shtar) that the debt is still outstanding with the shtar as a raayah
that the debt is still outstanding . Or one can say that the shtar in the hands of the malveh is testifying that the debt has still not been paid up yet. Summary- The Shtar can be a raayah or eidus that the malveh is still owed money. What is the nafaka mina? In our case there is a rayusa in the taanah. So if the shtar is a rayah the proof is gone. But if the shtar is testifying that the debt is not paid back and there is a reyusa in the taanah
then all the malveh needs to do is take a shvuah to rehabilitate his taanah and claim the money.

 

Shtar

 

 

 

                    Eidus                Rayah

 

 

 

 

Nafka mina- Isra shtara-      Can collect with             The Shtar is useless

                 a shvuah

 

 

The Rambam paskens like tosfos.

רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק יד הלכה ט

הוציא עליו שטר מקויים שיש לו עליו מנה ואמר לו הלוה הלא פרעתיך בפני פלוני ופלוני ובאו אלו והעידו שפרעו אבל לא הזכיר לו את השטר ואמר לו המלוה כן הוא שפרעת אבל חוב אחר נ פרעת שהיה לי אצלך הרי בטל ס השטר

 

Sugya continues

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מב עמוד א

והני מילי, דפרעיה באפי סהדי ולא אידכר ליה שטרא, אבל פרעיה בין דידיה לדידיה, מיגו דיכול למימר לא היו דברים מעולם, יכול נמי למימר סיטראי נינהו, וכדאבימי בריה דר' אבהו

Can Migu help the shtar? Sure because there was only a problem with the taanah not a problem with the shtar. The migu helps the taanah of the malveh.

רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק יד הלכה ט

בד"א כשהעידו שנתן לו בתורת פרעון אבל אם ראוהו נותן לו מעות ולא ידעו אם הוא בתורת פרעון או בתורת פקדון או בתורת מתנה, אם אמר בעל השטר לא היו דברים מעולם הרי הוחזק כפרן ובטל השטר, ואם אמר פרעון של חוב אחר הוא הרי זה נאמן ונשבע ונוטל מה שבשטר שהרי לא פרעו בעדים מתוך שיכול לומר מתנה נתנם לי נאמן לומר פרעון של חוב אחר הן,

The Rambam expands the din where even if eidim saw a transfer but didn't know what it was there still would be an effective migo. The ri migash
has this as a hava amina

חידושי הרמב"ן מסכת שבועות דף מב עמוד א

כתב הרב הלוי ז"ל דכי אסיקנא איתרע שטרא ה"מ דא"ל לשום פירעון סתם אבל יהבינהו ניהליה סתם כגון דאמר שקול הנך זוזי נאמן, מיגו דאי בעי אמר במתנה נתנם לי כדאמרינן בפרק שבועת העדות (ל"ד ב'), כי אמר נמי לשם פרעון יהבינהו וסיטראי נינהו נאמן, ואין דבריו נכונים במקום הזה דמנא ליה דנאמן לומר במתנה נתנם לי עד דמהימן ליה בטענת סיטראי משום ההוא מיגו, הא ודאי מסתברא דכי היכי דלא מצי למימר סטראי נינהו להוציא ממון זה ה"נ לא מהימן לומר במתנה נתנם לי, וההיא דבפרק שבועת העדות לא דמיא דההיא לית ליה גביה ולא מידי דנימא לשום ההוא פירעון יהביה, וכיון שזה טוען לשום הלואה וזה אומר לשום מתנה נאמן שהמוציא מחבירו עליו הראיה, והוא הדין דנאמן לומר לשום פרעון נתתם לי שהיית חייב לי סך אותו ממון, אבל הכא כיון דכי איכא עדים דיהבינהו ניהליה לשום פרעון סתם לא מצי למימר סטראי נינהו הכי נמי כי יהבינהו סתם ולא הזכיר שם פרעון למימר במתנה נתתם לי דמסתמא לשם ההוא פרעון דשטרא יהבינהו ניהליה, והך טענא גריעא טובא מטענה דסטראי דלא עבידי אינשי למיתן מתנה כמו דעבידי לאפרועי חובות דידהו

 

Machlokes - Ri migash says that if eidim saw piraon of a loan and don't know what the nature of the payment is that breaks the migo but if they saw a transfer of money and are not sure if chov or matna etc there is a migo. The ramban says there is no migo if there are eidim on transfer of money.

 

Hesber – Do we assume that transfer of money is payment of debt? Proof for ri migash

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף לד עמוד א עמוד ב

מנה מניתיך בפני פלוני ופלוני ..ועדים רואין אותו מבחוץ, מאי? א"ל רב המנונא: והלה מה טוען? אי אמר לא היו דברים מעולם, הוחזק כפרן! אי אמר אין, שקלי ודידי שקלי, כי אתו עדים מאי הוי? א"ל: המנונא, את עול תא

 

See from this gemara that transfer of money does not mean payment of debt

 

מהימנת לי

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מב עמוד א

ההוא דאמר ליה לחבריה: מהימנת לי כל אימת דאמרת לי לא פרענא, אזל פרעיה באפי סהדי, אביי ורבא דאמרי תרוייהו: הא הימניה. מתקיף לה רב פפא: נהי דהימניה טפי מנפשיה, טפי מסהדי מי הימניה! ההוא דא"ל לחבריה: מהימנת לי כבי תרי כל אימת דאמרת לא פרענא, אזל פרעיה באפי תלתא, אמר רב פפא: כבי תרי הימניה, כבי תלתא לא הימניה. א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: אימור דאמרי רבנן דאזלינן בתר רוב דעות - ה"מ לענין אומדנא, דכמה דנפישי בקיאי טפי, אבל לענין עדות - מאה כתרי ותרי כמאה. לישנא אחרינא, ההוא דא"ל לחבריה: מהימנת לי כבי תרי כל אימת דאמרת לא פרענא, אזל ופרעיה באפי תלתא, אמר רב פפא: כבי תרי הימניה, כבי תלתא לא הימניה. מתקיף לה רב הונא בריה דרב יהושע: תרי כמאה ומאה כתרי! ואי א"ל כבי תלתא, ואזל פרעיה באפי בי ארבעה, כיון דנחית לדעות - נחית לדעות.

Already discussed how mihmenas li works. Does it get rid of the birur of eidim or is this a tnai in the piraon. Look earlier.

 

There is another track if one says believe me like 3 eidim than four would be better. We have a track for eidus and a track for deos. By eidus trei kmeah but by deut we go after the majority. Difference -there are certain people who are removed from eidus i.e woman etc. Certain areas we need neamanut i.e nidah. By eidus doesn't matter how many people. The minimum is two. We don't discuss believability of the individual rather that of the kat. But when we move over to nemanut we go after the majority of the opinions. Here the borrower can choose whether he gives him the status of eidus or the status of neeamnus.

 

רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ט הלכה יז

שלש נשים או שלשה פסולים אומרים ראינו ההורג וארבע נשים או ארבעה פסולים אומרים לא ראיתם עורפין, זה הכלל בפסולין הלך אחר רוב המניין בכל מקום. +/השגת הראב"ד/ שלש נשים או שלשה פסולים אומרים ראינו ההורג וארבע נשים או ארבעה פסולים אומרים לא ראיתם עורפין. א"א אפילו בזה אחר זה.+

 

Shvuas Katan

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מב עמוד א

אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן, ואין משביעין את הקטן. מ"ט? אמר קרא: +שמות כ"ב+ כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור, ואין נתינת קטן כלום.

The simple understanding is b/c there is no taanah. The Gemara says the weakness is not the taanah rather there is no case to michayev shvuah. The case never began b/c the nesina of the katan is nothing.
No Shemira. Rashi seems to say that in that gemara.

 

רש"י מסכת שבועות דף מב עמוד ב

אלא בדרבה קמיפלגי -
ולעולם בטוענו קטן ומשום דאין טענתו חשובה במקום אחר דכתיב כי יתן איש קרי ליה הכא טענת עצמו מיהו הכא טענה היא דהא איכא נתינת איש דמכח נתינת האב היא באה והיינו דקאמר פעמים וכי תימא רבנן אמאי פליגי עליה בדרבה קמיפלגי.

 

In Gitin
Tosfos disagrees says the problem is the taanah as well.

תוספות מסכת גיטין דף נא עמוד ב

אלא בדרבה קא מיפלגי - פי' בקונטרס לעולם בטוענו קטן ודקא קשיא לך דאין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן היינו כשבא מכח עצמו דכתיב כי יתן איש ואין נתינת קטן כלום אבל בא בטענת אביו טענה חשובה היא וטעמא דרבנן כדרבה משום דבבנו מעיז וקשה דעיקר התירוץ חסר מן הספר ועוד דבהגוזל קמא (ב"ק דף קו:) ממעט נתנו כשהוא קטן וטענו כשהוא גדול משום דבעינן תביעה ונתינה כאחת שוין וא"כ מהאי טעמא נמי נמעט נתנו כשהוא גדול ותבעו כשהוא קטן דהיינו בבא בטענת אביו לכך נראה לפרש דקאי אמאי דקאמר טענת עצמו טענת אחרים הוא הא דקרי לה טענת עצמו משום דבבנו מעיז ומעיז וכדרבנן אע"ג דראב"י סבר דבבנו נמי אינו מעיז הכי קאמר להו לרבנן פעמים שאדם נשבע על מה שאתם מחשיבין טענת עצמו.

 

Shitas Raavad

רמב"ם הלכות טוען ונטען פרק ה הלכה ט

אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן, אחד הבא בטענת עצמו או בטענת אביו לפי שזה המקצת שהודה בו לקטן אינו אלא כמשיב אבדה, וכן אם כפר בכל ובא עד אחד והעיד לקטן אינו נשבע שזה עד אחד ואין שם תובע שתביעת ו קטן אינה תביעה גמורה, נמצאת אומר קטן שאמר לגדול מנה לי בידך, או אבא היה לו בידך והלה אומר אין לך בידי אלא חמשים או אין לך בידי כלום ועד אחד מעידו שיש לו הרי זה פטור ז משבועת התורה, אבל אם שמר לקטן וטען שאבד הרי זה נשבע שבועת השומרין לפי שאינו נשבע מחמת טענה, וכן אם הודה שהיה שותף לקטן או אפוטרופוס עליו יעמידו בית דין אפוטרופוס לקטן וישבע השותף וכיוצא בו בטענת שמא. +/השגת הראב"ד/ וכן אם הודה שהיה וכו' עד טענת שמא. א"א נראין הדברים שנמסר החפץ לידו לשמירה מחיי אביו וכן השותף שהיה מחיי אביו והאפוטרופוס שמינוהו בית דין ומסתלק כשהוא קטן וזה אינו מן המנין שבית דין משביעין אותו עכ"ל.+

 

רמב"ם הלכות שכירות פרק ב הלכה ז

קטן שהפקיד ביד גדול או השאילו הרי זה הגדול נשבע שבועת השומרים לקטן, הורו רבותי שאין זה נשבע בטענת הקטן כדי שנאמר אין נשבעין על טענת ד קטן שכל השומרין שבועתן שבועת שמא היא. +/השגת הראב"ד/ קטן שהפקיד ביד גדול וכו' עד שבועת שמא היא. א"א ורבותי הורו ואני מסכים עמהם שאינו נשבע כלל ואפילו היסת שאין נתינת קטן כלום ואם פקדון אין כאן שבועה אין כאן ואפילו באבידה אינו דאבידה אתיא מכח בן דעת ותמה על עצמך דכולה פרשתא עיקר בשבועת השומרים ועלה קאמר איש פרט לקטן ועוד על ודאי שלו אין נשבעין על ספק שלו נשבעין.+

Rav Baurch Ber has long shtikel.

 

According to Tofoss can never have a shvua from a katan. The Ri migash says it depends. There are shvuos that depend on the tanah (require a tans vaai) and there the katan can't be mashbia. But there are other shvuos that do not require taanas vadai. There (like by shvuos shomrin) the katan would be able to produce a shevuah. Look at rambam in schirus.

 

But kasha from gemara in baba kama

 

תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף קו עמוד ב

איתיביה רבי אבא בר ממל לרבי חייא בר אבא: +שמות כ"ב+ כי יתן איש - אין נתינת קטן כלום; ואין לי אלא שנתנו כשהוא קטן ותבעו כשהוא קטן, נתנו כשהוא קטן ותבעו כשהוא גדול מנין? ת"ל: +שמות כ"ב+ עד האלהים יבא דבר שניהם, עד שתהא נתינה ותביעה שוין כאחד

 

רמב"ם הלכות גניבה פרק ד הלכה ט

הטוען טענת גנב בפקדון של קטן אע"פ שנתן לו כשהוא קטן ותבעו כשהוא גדול ונשבע ואחר כך באו עדים הרי זה פטור מן הכפל שנאמר +שמות כ"ב ו'+ כי יתן איש אל רעהו ואין נתינת קטן כלום וצריך שתהיה נתינה ותביעה שוין א בגדול.

Rashi doesn't deal with sugya in baba kama. Tosfos says that gemara points out an additional problem.
What does rambam/r imigash
do with that gemara. Everybody says that that there are two denim in the world of shmirah 1) a shmira that requires a halachik transaction and then you have a status of shmira. 2) A Shmira of circumstances. The object happens to be in somebody else's hand. Toan taanas ganav
Kefel requires a halachik transaction.That is rambam in hilchos geneiva. Shvuos Shomrin just requires a status of shemira.

Proof

תוספות מסכת בבא מציעא דף צו עמוד ב

בעל בנכסי אשתו לא שואל הוי ולא שוכר הוי - ומיהו נראה לר"י דשומר חנם הוי וחייב בפשיעה ולפי זה הלוקח בהמה לשלשים יום אע"ג דלאו שואל הוי ולא שוכר דבלשון מקח לקח מכל מקום שומר חנם הוי.

 

See from this tosfos even without the transaction of a shomer still have status of a shomer. The rambam will say the same halcha applies by a nesinas katan.

 

Shiur # 20

 

Bari al ydei Acher

What about eid echad? Ri migash says requires taanas vadai. Rambam says as well need a taanas vadai.

 

רמב"ם הלכות שבועות פרק יא הלכה ה

שלשה מיני שבועות הן שחייבין בהן מן התורה, ואלו הן: מי שטענו חבירו מטלטלין והודה במקצתן וכפר במקצתן, ומי שכפר בכל המטלטלין שטענו ועד אחד מעיד עליו ומכחישו הרי אלו שתי שבועות על ידי טענת ודאי וכפירה, וכן שומר שטוען שאבד דבר שהפקידו אצלו או נגנב או מת וכיוצא בזה הרי זה נשבע מספק, שאין בעל הפקדון יודע אם אמת טוען זה השומר או שקר, והוא נשבע מן התורה שנאמר שבועת ה' תהיה בין שניהם.

 

But Tos in Sanhedrin by gezel hager disagrees and says eid echad is even by a weak taanah.

תוספות מסכת סנהדרין דף סח עמוד ב

וא"ת היאך יתחייב אדם אשם על גזילו הא אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן כדדרשינן בהגוזל קמא (ב"ק דף קו:) ובפרק שבועת הדיינים (שבועות דף מב.) כי יתן איש ואין נתינת קטן כלום וי"ל דהני מילי בטענת כפירה והודאה אבל ע"פ עד אחד נשבעים אי נמי בקופץ ונשבע

Hesber- lshitasam based on Rif siman 5 where he brings a machlokes between the Ri Migash and Rabbeinu Efraim against the Rif who argue whether eid echad needs a tayanas
bari or vadai. The Rif says that even a taynas safek would work, and it would seem that Tosphos holds like the Rif.

תוספות מסכת גיטין דף נא עמוד ב

מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע - פי' למה לא יהא נאמן במיגו דאי בעי כופר הכל או נילף מהכא דלא אמרינן מיגו ומשני דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו וליכא מיגו דאין לו פנים לכפור הכל אע"ג דבכופר הכל אמרינן נמי בפ' הדיינין (שבועות דף מ:) דאשתמוטי קא משתמיט דלכך נתקנה שבועת היסת בכופר הכל מ"מ יותר יש לו פנים לכפור מקצת מלכפור הכל וליכא מיגו אבל אין לפרש שבא ליתן טעם אמאי כופר הכל פטור וקאמר לפי שאין אדם מעיז דהא כופר הכל פטור אפילו במקום שיכול להעיז דהרי בבנו דמעיז פטרוהו רבנן אפילו מודה מקצת במיגו דאי בעי כופר הכל וכן בפ"ק דב"מ (דף ד:) גבי סילעין דינרין פטר [ר"ע] בלוה אומר ג' משום דמשיב אבידה דאי בעי אמר ב' והוי כופר הכל דהא דכתיב בשטר כהילך דמי ופריך נמי מינה התם למאן דאמר הילך חייב אלמא כופר הכל פטור ואע"ג דיכול להעיז משום דמסייע ליה שטרא דהא פטור במודה במקצת במיגו דאי בעי כפר הכל וכופר הכל דפטור גזירת הכתוב דכתיב כי הוא זה משמע דוקא במודה במקצת ולא כופר הכל כדאמרינן בפ"ק דב"מ (דף ה.) דתרי קראי כתיבי כתיב הוא וכתיב זה אבל מדחייביה רחמנא שבועה בעד אחד אין להוכיח דכופר הכל פטור דאי חייב מאי נפקא מינה מעד אחד כיון דבלאו הכי חייב שבועה דאיצטריך להיכא שאין הבעלים יודעין והעד מעיד שגנב לו או שהיה חייב לאביו.

 

רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק ד הלכה יג

וכן אם היה שם עד אחד בלבד ובעל הבית טוען שגזול הוא כלי זה בידו והלה אומר לקוח הוא בידי או בחובי גביתיו או שלי היה ופקדון הוא אצלך הרי זה חייב להחזיר הכלי לבעליו בלא שבועה שאילו היו שם שני עדים היה חייב לשלם ועכשיו שאין שם אלא עד אחד חייב שבועה ואינו יכול לישבע שהרי אינו מכחיש את העד וכל המחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם. לפיכך אם ו כפר ואמר לא נכנסתי לביתו ולא נטלתי כלום הואיל ואין שם אלא עד אחד והוא מכחישו הרי זה נשבע שבועת התורה שלא לקח מביתו כלום ונפטר. +/השגת הראב"ד/ וכן אם היה שם עד אחד בלבד וכו' הרי זה חייב להחזיר הכלי לבעליו בלא שבועה. א"א הם דברי הרב ז"ל.+

Raavad points out that the Rambam contradicts himself because here there is a taanas safek and can still produce ashvua?

Based on this the magid mishna changes the position of the Rambam.

מגיד משנה הלכות גזלה ואבדה פרק ד הלכה יז

נכנס לבית חבירו וכו'. דעת הרב ז"ל שנשבעין בעד אחד בטענת שמא ולא על מודה מקצת אלא בטענת ודאי וזה של מודה מקצת הוא מוסכם ובזה נסתלקה ההשגה:

 

מגיד משנה הלכות טוען ונטען פרק ג הלכה ו

העיד עליו עד אחד אפילו וכו'. בגמרא (דף מ') על המשנה שאמרה הטענה שתי כסף אמר שמואל לא שנו אלא טענת מלוה והודאת לוה אבל טענת מלוה והעדאת עד אחד אפילו לא טענו אלא בפרוטה (וכפר בה) חייב וכו' ותניא כל מקום ששנים מחייבין אותו ממון אחד מחייבו שבועה ונחלקו המפרשים אם עד אחד מחייב לשבועה בטענת שמא והרמב"ן ז"ל נוטה לדעת המחייבין ודעת הרשב"א ז"ל כדברי הפוטרין משבועת התורה ואע"פ שאמרו שכל מקום ששנים מחייבין אותו ממון אחד מחייבו שבועה אינו כלל גמור ולא נתבאר זה בדברי רבינו:

 

How can we explain the Rambam?

Kehilas Yaakov in kesuvis siman 17. There is a princiople of bari al ydei acher. Does the bari have to be based on personal knowledge or from outside as well. That is the machlokes Rambam and Raavad. Everybody agres if there is a tanas shema for sure would not work. That is a taana of a katan as well. It would not be affective to produce an eid echad.

 

Back to our sugya.

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מב עמוד א - עמוד ב

אבל נשבעין לקטן ולהקדש. והא אמרת רישא: אין נשבעין על טענת שוטה וקטן! אמר רב: בבא בטענת אביו, ור' אליעזר בן יעקב היא; דתניא, רבי אליעזר בן יעקב אומר: פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו, כיצד? אמר לו מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס - הרי זה נשבע, וזהו שנשבע על טענת עצמו; וחכ"א: אינו אלא כמשיב אבידה ופטור. ור' אליעזר בן יעקב לית ליה משיב אבידה פטור? אמר רב: בשטענו קטן. קטן, והאמרת: אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן! לעולם גדול, ואמאי קרו ליה קטן? דלגבי מילי דאבוה קטן הוא. אי הכי, טענת עצמו, טענת אחרים היא! טענת אחרים והודאת עצמו. .כולהו נמי טענת אחרים והודאת עצמו נינהו! אלא בדרבה קמיפלגי,

Problem here is we need a taanas vadai because its modeh bmiktsas and the son doesn't know whats flying? This is a bari al ydei acher. The Rambam expands this to eid echad just as it would work by modeh bkizas. The Ran on 23a in the dape harif 12 lines from the bottom. The Ramban argues
on the Raavad there. Is bari al ydei acher a legitamite bari. Our sugya works beutifull like the Raavad. The Ramban has to set up our sugya with an ukimta that the katan was there at the time of the dad's claims. Next problem is the raavad seems to cntardict himself. In the ran says Bari al ydei acher works but in the Mishna Torah says it doesn't work. So mus make a distinction between bari al ydei av vs bari al ydei eid. What is the difference? In the case of shevuos the real claimant is the dad. By the case of eid the Eid is chitzoni. The Rambam lumps all bari al ydei achers together. Ramban doesn't hold of this principal at all

Summary- Bari al ydei acher

 

Taanas Aviv	Eid Echad
Yes	Yes	Rambam
Yes	No	Raavad
No	No	Ramban

 

Meshiv Avedah

 

What is the patur of meshiv aveida from a shvuah?

תוספות מסכת גיטין דף נא עמוד ב

ורבי אליעזר בן יעקב לית ליה משיב אבידה פטור - פירש בקונטרס דמכח מתני' פריך וקשה דלא נקט לישנא דלעיל ולית ליה המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם ועוד דאין הכי נמי דלית ליה מתני' דהא הכי שני ליה הוא דאמר כר' אליעזר בן יעקב דפליג אמתני' לכך נראה דפריך אמאי לא מהימן במיגו דאי בעי שתיק דמיגו הוי מן התורה.

1. Rashi says mpnei tikun olam
   
2. Tosfos says - מיגו דאי בעי שתיק
   

Tos' is based on a peh seaser peh shetir.
Sugya in kesuvos.

 

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף כב עמוד א

גמ'. א"ר אסי: מנין להפה שאסר הוא הפה שהתיר מן התורה? שנאמר: +דברים כ"ב+ את בתי נתתי לאיש הזה לאשה, לאיש - אסרה, הזה - התירה. ל"ל קרא? סברא היא

From that gemara appers it is doraysa. So powerful that even can work to be motzi mammon.

 

Shitas Rabah

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מב עמוד ב

אלא בדרבה קמיפלגי, דאמר רבה: מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע? חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו, והאי בכולי' בעי דליכפריה, והאי דלא כפריה - משום דאינו מעיז פניו בפני בעל חובו, ובכוליה בעי דלודי ליה, והאי דלא אודי ליה - אישתמוטי הוא דקא משתמיט מיניה, סבר: עד דהוי לי זוזי ופרענא ליה, ורחמנא אמר: רמי שבועה עילויה כי היכי דלודי ליה בכוליה

 

What is question of Raba- Tosfos says Raabah has two assumptions. Assumption is kofer hakol is patur based on gezeras hasuv and second assumption is migu
should exempt a person from shvuah. The Gemara answers that the migu is lousy b/c it is a migu dhaza. The assumption that will hold is that kofer hakol is patur.

Rashi has two assumptions as well. 1. Taanah produces the shvuah. 2. Haazah only exists by a loan and not by a pikadon

Rashi and 1^st
deah in the Ramban in Baba Metzia say that the gemara is asking why specifically modeh bmiktaz is chayav, kofer hakol should be chayav as well. A taanas vadai should produce a shevuah. The gemara then answers a person who denies everything has a rayah that he is correct. By modeh bmktas the person lacks the requisite rayah. Lshitaso by pikadon we can understand why a person is chayav shvuah by pikadon. There the taanah produces the shvuah and since one woud be meiz the shomer has no proof that he is telling the truth.

תוספות מסכת גיטין דף נא עמוד ב

מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע - פי' למה לא יהא נאמן במיגו דאי בעי כופר הכל או נילף מהכא דלא אמרינן מיגו ומשני דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו וליכא מיגו דאין לו פנים לכפור הכל אע"ג דבכופר הכל אמרינן נמי בפ' הדיינין (שבועות דף מ:) דאשתמוטי קא משתמיט דלכך נתקנה שבועת היסת בכופר הכל מ"מ יותר יש לו פנים לכפור מקצת מלכפור הכל וליכא מיגו, אבל אין לפרש שבא ליתן טעם אמאי כופר הכל פטור וקאמר לפי שאין אדם מעיז דהא כופר הכל פטור אפילו במקום שיכול להעיז דהרי בבנו דמעיז פטרוהו רבנן אפילו מודה מקצת במיגו דאי בעי כופר הכל וכן בפ"ק דב"מ (דף ד:) גבי סילעין דינרין פטר [ר"ע] בלוה אומר ג' משום דמשיב אבידה דאי בעי אמר ב' והוי כופר הכל דהא דכתיב בשטר כהילך דמי ופריך נמי מינה התם למאן דאמר הילך חייב אלמא כופר הכל פטור ואע"ג דיכול להעיז משום דמסייע ליה שטרא דהא פטור במודה במקצת במיגו דאי בעי כפר הכל וכופר הכל דפטור גזירת הכתוב דכתיב כי הוא זה משמע דוקא במודה במקצת ולא כופר הכל כדאמרינן בפ"ק דב"מ (דף ה.) דתרי קראי כתיבי כתיב הוא וכתיב זה אבל מדחייביה רחמנא שבועה בעד אחד אין להוכיח דכופר הכל פטור דאי חייב מאי נפקא מינה מעד אחד כיון דבלאו הכי חייב שבועה דאיצטריך להיכא שאין הבעלים יודעין והעד מעיד שגנב לו או שהיה חייב לאביו.

 

Machlokes R elazr ben Yaakov vs Chachamim

ר' אליעזר בן יעקב סבר: לא שנא בו ולא שנא בבנו אינו מעיז, והלכך לאו משיב אבידה הוא; ורבנן סברי: בפניו הוא דאינו מעיז, אבל בפני בנו מעיז, ומדלא מעיז - משיב אבידה הוא.

 

Tosfos will say according to Chachamim a person would be meiz so the migu returns which would create the
natural patur. For R' Elazr ben Yaakov there wont be haaza so the migui still one of haazah and therefore there would be a shvuah by modeh bmiktsas

According to Rashi- this sugyah does not make a lot of sense. Comes out according to R elazar ben Yaakov I now understand the ptur of kofer bakol but why are you chayyav in modeh bmitzas. According t o the chachamim I would now understand why one would be chayav for kofer bkol and how much more so for modeh bmiktzas.